הממלוכים היו עבדים קנויים, שאומנו וחונכו במצרים, עד שהשתלטו עליה בשנת 1250 ושלטו בה ובסביבתה עד 1517
פרקי הסקירה:
חלק א' : ד"ר עפרי אילני על הממלוכים
חלק ב' : ד"ר גילי חסקין על הממלוכים
חלק ג' : נפוליאון מביס את הממלוכים
חלק א' : ד"ר עפרי אילני על הממלוכים
קראתי לאחרונה ספר על הממלוכים, "The Mamluks: Slave Warriors of Medieval Islam" מאת ג'ון ברונטון. הסולטנות הממלוכית התקיימה במשך מאות שנים וחלשה גם על אזורנו. ובכל זאת השלטון הממלוכי הוא תקופה שכמעט ואינה מוכרת למי שאינם מומחים להיסטוריה של המזרח התיכון. בעוד החמה שוקעת סיפרתי לחבריי את סיפורם של הממלוכים.
לפני הממלוכים שלטה באזורנו השושלת האיובית. היו אלה שליטים מוסלמים־סונים, צאצאיו של המצביא המהולל סלאח א־דין. סלאח א־דין כבש את ירושלים מידי הצלבנים, אבל לא גירש אותם לגמרי מהארץ. בתקופה שאחריו השליטים המוסלמים התמתנו והעדיפו לחיות בדו־קיום עם הצלבנים שנותרו באזור. מתוך רצון ליהנות מהיתרונות הכלכליים של שיתוף פעולה עם האירופים הם הגיעו להסכמים עם האויב, והיו מוכנים לפשרה טריטוריאלית.
לקנות נערים צעירים שנחטפו בקווקז או בערבות של מרכז אסיה ולהכשיר אותם לשרת בתור חיילים מובחרים. העבדים הלוחמים האלה נקראו ממלוכים, והפכו בתוך זמן קצר לכוח הדומיננטי בצבא. הממלוכים היו זרים אסייתים, עבדים ופגאנים לא־מוסלמים. לפי המנהג הם התאסלמו רק אחרי שסיימו את ההכשרה הצבאית. הם היו פרשים קשוחים ואומנו במשמעת צבאית קפדנית באמצעות תרגילים מפרכים. באופן כזה השפעתם על הצבא הלכה וגדלה, והם נהפכו בהדרגה לאליטה הצבאית והמינהלית של האימפריה. השליטים הלכו והרחיבו את חיל הממלוכים. הגדוד הממלוכי אף הציל את הממלכה מידי הצלבנים בתקופת מסע הצלב השביעי. אבל להצלה הזאת היה מחיר.
כיוון שידעו שהממלוכים סוגרים עליהם, השליטים האיובים האחרונים ניסו לפעול במהירות כדי לדחוק אותם ולמנות וזירים שחורים מאפריקה לעמדות מפתח. אבל זה היה מאוחר מדי. באפריל 1250 הממלוכים התקוממו. ביברס, מנהיגם, הכה בחרב את הסולטאן תוראן שאה בזמן הסעודה. הסולטן נמלט למגדל, אבל הממלוכים העלו את המבנה באש והוא מת.
כך הגיעה לקצה השושלת האיובית והחלה התקופה הממלוכית. אחרי תקופה של מאבקי ירושה ביברס הכתיר את עצמו לסולטן. המהלך הושלם: העבדים הפכו לאדונים. הם הקימו אימפריה משלהם, ויצאו לג'יהאד נגד הכופרים. הם דחקו את הצלבנים בחזרה לאירופה, בלמו את הפלישה המונגולית ובנו בניינים מונומנטליים רבים. ומה קרה עם האליטה הישנה של האימפריה? הממלוכים היו זקוקים לפקידים, שופטים ומנהלי חשבונות כדי לגבות את המסים. התפקידים האלו נותרו בידי האליטה המקומית הישנה, וכך גם חלק גדול מהמסחר. ועם זאת, גם השליטים החדשים חילקו מחדש את הקרקעות והשתלטו על מוקדי ההשפעה. הכוח עבר לידי הממלוכים.
חלק ב' : ד"ר גילי חסקין על הממלוכים
השימוש בחיילים לא מוסלמים, אפשר לח'ליפים להתגבר על האיסור ההלכתי בשריעה, האוסר על מוסלמים להילחם נגד מוסלמים אחרים. כחלק ממסלול האימונים שלהם, אוסלמו הממלוכים ותורגלו בלוחמה של קשתים רכובים. לאחר התאסלמותם הפסיקו החיילים להיות עבדים, אך המשיכו להיות "ממלוכים" והיו עדיין מחויבים בנאמנות לאדונם.
בתקופת שלטונו של הח'ליפה העבאסי אל מאמון (786–833), הוא הוא שם לב ליכולתם הצבאית המופלאה של עמי הערבות, שנאמר עליהם שהם מסוגלים לדהור על סוס ובו זמנית לירות חצים מקשתותיהם. לכן החל לרכוש עבדים צבאיים טורקיים ולהכשיר אותם לשירות צבאי. כמו כן דאג לקבל עבדים רבים כאלה, מדי שנה, כחלק מהמס שהעלו לו המחוזות המזרחיים, בגבול הערבה האסייתית (בקזחסטן ובשטח שבין ימות אראל ובלחש).
מקור המידע : ד"ר גילי חסקין (2022)
חלק ג' : נפוליאון מביס את הממלוכים
ב-21 ליולי 1798 התרחש קרב הפירמידות, הקרב קיבל את שמו בזכות הפירמידות שעמדו באופק והאגדה מספרת שהן גרמו לנפוליאון לצעוק לכוחותיו "קדימה! זכרו שממרומי המבנים האלה משקיפים עליכם ארבעת אלפים שנה". קרב זה בתיאורים ערביים (החל מאותה תקופה ועד היום), מתואר כאירוע אפוקליפטי וכקטסטרופה הגדולה שקרתה למזרח התיכון ולאימפריה העוסמאנית בפרט.
קרב הפירמידות הסתיים בתבוסה מוחצת של הממלוכים,
בהגיע החדשות על התבוסה שנחלו הפרשים האגדיים שלהם, נמלטו הצבאות הממלוכים שהמתינו בקהיר לכיוון סוריה כדי להתארגן מחדש. קרב הפירמידות סימל את תחילת הסוף של 700 שנות השלטון הממלוכי במצרים.
