מקןר וקרדיט : יעקב מרקוביצקי, " יהרוס הרוס את מחיצת הזרות : על קליטתם של העולים החדשים בצה"ל במלחמת העצמאות", בתוך : דליה עופר ( עורכת). עולים לוותיקים: ישראל בעלייה הגדולה, 1953-1948, יד יצחק בן-צבי , 1996.
עיקרי דברים של המאמר
סיכם : עמי סלנט
ניצחונות מלחמת העצמאות ( 1949-1947 ) תועדו והועלו על נס כמופת לעוז רוחו של היישוב היהודי בארץ ישראל . במרקם התיעודי הספרותי הנרחב של המלחמה הועם קמעה תפקידם של העולים החדשים ומעורבותם במלחמה . שירותם של העולים החדשים ביחידות לוחמות ומעורבותם בקרבות סייע לקליטתם החברתית בצבא בתקופת המלחמה והקל על השתרשותם בחברה הישראלית לאחריה . הגח"ל (גיוס חוץ לארץ) היווה את הביטוי הארגוני הממוסד למעורבות הצבאית במיזוג הגלויות.
מעורבות חיילי הגח"ל ביחידות הלוחמות במהלך ההפוגה הראשונה
מרבית המגויסים העולים מחוץ לארץ שולבו ביחידות צה"ל הלוחמות בתקופת ההפוגה הראשונה ולאחריה , במהלך קיץ 1948. ההיקף היה משמעותי ביותר : במסגרת הגח"ל גויסו ונלחמו במלחמת השחרור כ-20,000 לוחמים, אשר היוו כרבע מהצבא. הלוחמים שולבו ביחידות לוחמות, ועל אף קשיי הקליטה, מחסור באימונים וקורותיהם בתקופת השואה, לחמו בחזיתות קידמיות. רבים נפלו על הגנת הארץ שטרם הספיקו להכיר.. לאור היקף האבידות ביחידות הלוחמות הופנו רבים מן העולים למלא את החסר ביחידות לוחמות , שנשחקו בשלבי הלחימה הראשונים ובקרבות נגד הצבאות הסדירים הפולשים . בשל שילובם של העולים החדשים בצה"ל , התרחב מספר החיילים למן תחילת יולי , 1948 כפי שמלמדים הנתונים הרשמיים בלוח המובא במאמר המקורי של ד"ר יעקב מרקוביצקי.
הלוח מורה כי משקלם של העולים החדשים ביחידות הלוחמות היה רב ממשקלם היחסי בצבא ככלל . מרבית המעורבות האופרטיבית ובעיקר הטקטית של חטיבות הפלמ"ח ( הראל , יפתח , הנגב) , גבעתי , ובמידה פחותה – עודד , חטיבות השריון 7 ו 8 וגולני , קשורה בלחימה של לוחמים ומפקדים זוטרים מקרב העולים החדשים . יש להניח שהדבר נובע מן העובדה , שחייל חי"ר אינו נדרש למיומנות נרחבת בשפה העברית , והיה ניתן לגשר על פער התקשורת בין הפיקוד הארץ ישראלי לבין החניכים מן הגולה . בלטה תרומתם הסגולית של העולים במאמץ המלחמה לאחר קרבות עשרת הימים במהלך מלחמת העצמאות.
יחסו של הפיקוד העליון ומנהיגותו לאנשי הגח"ל
בתפיסת אנשי הפיקוד העליון נועד לצה"ל מקום מרכזי בקליטת העולים החדשים , כפתח לקראת היקלטותם והיטמעותם בחברה הישראלית . בעיניו של ראש הממשלה ושר הביטחון , דור בן גוריון , נחשב הצבא 'כור מצרף לעם' . היתה וו המסגרת הארגונית הנוחה ביותר לביצוע תוכניות הקליטה , ובעיקר למיזוג מהיר של הגלויות . בתקופת מלחמת העצמאות היה צה"ל סמל זהות לאומית , מרכז יוקרה ולגיטימציה , מוקד סולידריות לכל חלקי העם . בן גוריון ציפה אפוא כי מיזוג הגלויות בצה"ל יהיה קל יותר מאשר במערכת האזרחית , המשובצת שסעים ועימותים פוליטיים או אידיאולוגיים , המאיימים על צדקת מפעל הקליטה . מצב המלחמה , שהמדינה היתה שרויה בו מאז כינונה , העמיד את סוגיית הביטחון במרכז ההוויה הישראלית . גם אופי המערכת הצבאית , ההירארכיה הפיקודית , ההתמחות הנרחבת במקצועות לחימה ושירותים והיות הצבא מקום מפגש לרבגוניות אנושית בתנאי לחץ ומעורבות אינטנסיבית – כל אלה הקלו על צה"ל לפעול בהיקף רחב , ובקצב מוגבר לקליטת העולים . קליטה זו התבטאה הן בהיבט הסולידריות והן בהיבט הערכי , תוך ניסיון להדגיש את יסוד השוויוניות בתרומת כל רכיב בחברה למאמץ המלחמה . וכך משתקפים הדברים על פי תפיסתו של בן גוריון אין בינינו בני נביאים ונחותי דרגה ואין גזע נעלה וגזע שפל . כל נער תימני וכל נער כורדי וכל נער אשכנזי או נער מעדה אחרת מסוגל להתרומם לדרגת הגבורה העליונה אם רק ניתן לו מה שנתנו לילדי המשקים ולנערי הפלמ"ח . אם נטפל בו באהבה ובאמונה ונקנה לו את ערכי תנועתנו וחזון מפעלנו . כל אחד מהם מסוגל לקלוט תורה זו , ובכל אחד גנוזות אפשרויות רבות . בךגוריון , הקפיד להבליט את יחסו החיובי לכור ההיתוך בצה"ל .
מעורבותו של צה"ל ותפקודיו במלחמת העצמאות חרגו מן התפקוד הקלאסי של כוח לוחם , ואפילו מהגדרת 'הביטחון' במובנה הצר . מעורבותו של הצבא היתה קשורה וכרוכה בתפקידים הכלכליים של ישראל , סיוע לאזורי מצוקה ודחק , הדברת הבערות ומתן שירותי חינוך ובריאות .
בשל יוקרתו הרבה ומעמדו החברתי המכריע של צה"ל במהלך מלחמת העצמאות ולאחריה , השלימה החברה הישראלית עם מעורבותו בתחומים החורגים מהתפקידים הצבאיים המובהקים ; הדבר נבע מן ההנחה , שמעורבות המערכת הצבאית בקליטה תביא לחיזוק המרקם החברתי והכלכלי של מדינת ישראל .
ראיית צה"ל כגורם המשלב את העולים בחברה ביטאה תפיסה של ביטחון לאומי : הצורך בחיזוק דמוגרפי של החברה הישראלית באמצעות עליית יהודים למדינה הינה מאפיין ציוני חשוב , ואולם בהיות הביטחון היבט חשוב בהגשמת הציתות , הרי העלייה נתפסת כאמצעי למיצוי ביטחון טוב יותר לחברה .
בצילום למטה : חיילי גח"ל בחטיבת אלכסנדרוני לפני יציאה לקרב
הקשיים והאתגר
בעיית היסוד של העולים החדשים היתה הזרות : זרות לתרבות הארץ ולנופה . מאפיין זה בלט גם בחבלי קליטתן של עליות נוספות , והוא משקף תופעה כללית בתולדות כל גלי ההגירה , 'הזעזוע של הניכור'; מצב הגורם למהגרים , או לקבוצות של מיעוט לחוש חוסר הזדהות עם חברת הרוב או החברה הקולטת . בתקופה הנדונה נבע חוסר הזדהות זה בעיקר מן המשקעים הנפשיים הקשים שהותירה השואה אצל רבים מן העולים לארץ , תחושה שביטא , למשל , דאנקו הפרטיזן אודות קשיי הסתגלותו למציאות בארץ 'כמו ביער שם , גם פה היינו בודדים וזרים . מול תחושות זרות ובדידות , בתוך המציאות הקשה של תקופת החירום ובעיקר בשדות הקרב , השתקפה ההתמודדות האישית של הלוחמים הבודדים . הקשיים גברו בעיקר בשל חוסר ידיעת השפה והמנטליות של בני הארץ והעדר תקשורת בין אישית.
בתוך המציאות הקשה של תקופת החירום ובעיקר בשדות הקרב , השתקפה ההתמודדות האישית של הלוחמים הבודדים . הקשיים גברו בעיקר בשל חוסר ידיעת השפה והמנטליות של בני הארץ והעדר תקשורת בין אישית . חרף הקשיים הללו ניסו העולים החדשים לתרום לביטחון מולדתם החדשה הישנה , למען מנוע חזרתה של שואה נוספת ; שאיפה זו חייבה אותם , חרף הבעיות והעכבות , להתייצב לצד בני הארץ ולהשתתף בחוויית המלחמה על כל מוראותיה.
הפעילות העיקרית שנקטה המערכת הצבאית להתגברות על תופעת הניכור וליצירת קשר בין העולה החדש לבין החברה הישראלית היתה בתחום החינוך והתרבות.
פעולות 'מבצע עברית'
נערכה פעולה מרוכזת ואינטנסיבית להקניית השפה העברית לעולים , מרגע הגיעם ארצה – באמצעות שיעורים להנחלת הלשון במסגרת לימוד שיטתי אינטנסיבי . הסמינרים והתוכניות העיוניות נערכו הן במחנות קבע והן בחזית , כדי להגשים את העיקרון של 'גם בחיל וגם ברוח' . לפעילות התרבותית נרתמו קציני התרבות החטיבתיים , שעשו זאת תדיר תוך עימותים עם מפקדים , שסירבו לשחרר את הלוחמים מחשש לפגיעה בפעילות המבצעית . לא תמיד נטו מפקדי החטיבות שחרר את העולים לפעולות תרבות ולימוד עברית.
אי ההצלחה של פעולות 'מבצע עברית' נבע משתי סיבות : ( א ) חוסר תיאום בין תוכניות האימונים השוטפות של הפלוגות השונות לבין תוכניות התרבות . (ב ) חוסר פיקוח יעיל על השתתפותם בפועל של החיילים בשיעורי עברית ; הדבר גרם להשתמטות , הגם שהחיילים חשו בקשיים שנבעו מאי ידיעת השפה
בתי ספר חטיבתיים
כדי לשפר את המצב הוקמו בתי ספר חטיבתיים , שהיו נתונים לפיקוח מפקחים על הוראת העברית מטעם שירות התרבות . הללו ארגנו את השיעורים ביחידות השונות , דאגו להבאת הלוחמים העולים מיחידותיהם ועקבו אחר מהלך לימודיהם . החיילים שסופחו לבתי ספר אלה עסקו אך ורק בלימוד השפה העברית , כדי לרכוש במשך מספר חודשים ידיעה בסיסית בלשון ויכולת לקרוא עיתון מנוקד . בתקופת הקרבות , במשך שנת 1948 התפרסמו חוברות ופרסומים בשפות הרווחות בין העולים : יידיש , רומנית , פולנית , בולגרית , הונגרית , איטלקית , ערבית וצ'כית . בעיתונים שבשפות אלה הובאו תרגומי רשימות ומאמרים חשובים מן העיתונים העבריים וכן מדורי מידע לעולים , כולל מדור ללימוד עברית . מאמצע שנת 1949 לאחר תום הקרבות , נפסקה בהדרגה הוצאתם של הפרסומים בלועזית , והורחבה הוצאתם לאור של פרסומים המותאמים לעולים הכתובים בעברית קלה ובניקוד .
קליטת אנשי הגח"ל ובעיותיה העסיקה את שלטונות הצבא הלכה למעשה . המערכת הצבאית , ובעיקר שירות התרבות , פנו אל החיילים בני הארץ כדי לשלבם במאמץ הקליטה בקונטרס שכלל הלכות התנהגות והתייחסות כלפי העולים החדשים , המדגיש את הצורך להבין את התנהגות העולה בתקופה שלאחר השואה . בקונטרס זה נדרש החייל בן הארץ להתייחס לעולה , לקרבו , להבין את קשיי הסתגלותו , לקשור עמו קשרים חברתיים אף מחוץ למסגרת הבסיס הצבאי , להטות אוזן לקובלנותיו או לקשייו ולנסות לסייע לו במידת האפשר . אין להבליט יותר מדי – נאמר – את ' הצבריות' וה'ארץ ישראליות' ולהציגן כתכונות עילאיות לעומת בני הגולה . ההכרח לנקוט פעולות אלו בנפשנו הוא , ואם נעשה זאת בצורה חברית ואנושית , יתרום הדבר למאמץ המלחמה ולבנייה של החברה " . גם כאן ניכר כי מאמצי קליטת העלייה בצה"ל , במסגרת היחידות , חרגו מן התחום המצומצם של ההסתגלות למסגרת צבאית . המטרה היתה שילובם של העולים ומיזוגם בארץ לחברה מלוכדת , וניצול השירות בצבא לשם כך .
בצילום למטה : אחרי הליך גיוס מהיר מאוד בדרך לשדה הקרב ( ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון)
הבדידות של חיילי גח"ל
מפגש התרבויות בצה"ל בין הגח"ל לבין בני הארץ בקרב אנשי הגח"ל הביאו הכישלונות בשדה הקרב לרגשי תסכול , ניכור וחוסר אמון כלפי האחראים על ניהול המלחמה . הם חשו ששלחום לקרב בלתי מאורגנים ובלתי מאומנים , דוברים בליל של שפות וחסרי ידע והתמצאות . הלך רוח שלילי זה טבע את רישומו גם על אנשי גח"ל אחרים בזמן ובמקום שונים . כמו למשל הטרוניה הבאה : … ' אנחנו בשר תותחים , צעקו , לגיון זרים ארצישראלים מסתדרים אותנו שלחו למות כמו בלטרון . ' היה זה ביטוי לרגשות הקיפוח של העולים החדשים במפגש התרבויות עם הצבר והמציאות הארץ ישראלית , תחושות של ניכור ותסכול . התסכול נבע מחוסר רגישותם של בני הארץ לצורך לקלוט את העולים החדשים ולקרבם לסמלי המעמד של החברה הישראלית . בן הארץ , ספוג בערכי 'שלילת הגולה , ' ראה עצמו נעלה על פני היהודי מן הגולה.
העולים עצמם הביעו את יחסם לניסיונות שילובם והטמעתם בחברה הישראלית בביקורת חריפה על יחס הניכור – שגבל לעתים בעוינות – מצד היישוב הוותיק . כך מבטא זאת אחד הלוחמים מן העולים : באתי אל אחי ואני מרגיש כזר , אני רוצה לספוג את רוחה של ההוויה העברית [ … ] והדרך היחידה שבה אני מתבטא זוהי הבדידות ?
היו גם סיפורי הצלחה : התקשורת בין פיקוד הפלמ"ח לבין העולים החדשים
להלכה , היתה קליטת העולים החדשים בפלמ"ח אמורה להיות קשה : הפלמ"ח היה מסגרת חברתית לוחמת שביטאה תרבות דורית ייחודית של ילידי הארץ . אבל דווקא בפלמ"ח הייתה מחויבות גבוהה יותר כלפי החיילים העולים .
הייתה מעורבות ישירה של מפקד הפלמ"ח , יגאל אלון , בתהליך הקליטה . התמסרותו של אלון בולטת לנוכח חוסר מעורבותם של מפקדים בחטיבות אחרות ביחסם לקליטה אפשרית של עולים חדשים ביחידותיהם " . אמנם נתגלו ליקויים בשילוב העולים ביחידות הפלמ"ח וחוסר סובלנות מצד מפקדים זוטרים ואנשי השורה כלפי בן הגולה , " אך בקרב מרבית המפקדים והלוחמים בפלמ"ח הושרשה ההכרה , כי יש ליצור אווירה חברתית נוחה ואוהדת ולהתמסר לקליטת העולים החדשים . זאת הן כתנאי להקלת מסגרת הבדידות בארץ לא מוכרת , הן – ובעיקר – כדי לסייע לקליטתם במילוי השורות המדולדלות , כפי שהעיד יגאל אלון 'הם הפכו לפלמ"חאים טובים!', חיזקו את שורות היחידות המדלדלות , שכם אחד עם הצברים עמדו במערכה , רבים מהם נפלו ושילמו את מחיר הנצחון . שילובם של העולים החדשים טשטש את ייחודן של חטיבות הפלמ"ח , כפי שמעיד אחד הלוחמים : 'כאשר התחיל לזרום הגח"ל אל החטיבה , קיבוץ גלויות , שלל טיפוסים בעלי אופי ומזג שונים , לא היה כבר מקום לחברות האינטימית של תקופת ההכשרות . אולם המחסור בלוחמים , שהפך לבעיה מרכזית בגדודי הפלמ"ח , הביא לצורך בשילוב העולים החדשים בפעילות המבצעית של גדודי הפלמ"ח . שילוב זה ישתקף בעיקר בקרבות ההכרעה במבצעי 'יואב , ' 'ההר' ו'חורב , ' הרצופים עלילות גבורה ומעורבות טקטית של אנשי גח"ל . במסגרות הלחימה ( בעיקר במחלקות ובפלוגות ) הוקנו לעולים החדשים ( רובם חסרי ניסיון קרבי ) יסודות של אחוות לוחמים , גיבוש רוח יחידה , דבקות במשימות הקרב , עקרון ההסתערות קדימה – מושגי יסוד בלקסיקון הלחימה של בני הארץ .
בפריצת גדוד 7 לעירק אל מנשיה ב 16 באוקטובר [ … ] 1948 פתחו המצרים באש לעבר המסתערים ובכך ריתקום . אלכסנדר יאלון ( נח פירל) , עולה חדש , שעלה באוגוסט 1948 קפץ ראשון בתנועה זיגזגית תוך כדי קריאות הסתערות מלהיבות , ובכך הקים את כל המחלקה שפרצה לעבר המערך המצרי … כאן משתקפת מעורבות מרבית במאמץ המלחמה של היחידה והיישוב . מוטיב זה , של דבקות במשימה ומעורבות אישית , מופיע במכתביהם של עולים רבים , המתארים את תקופת האימונים או הקרבות : ההכשרה הקשה עשתה אותי לחייל טוב , אני עברתי את הקורס הזה [ … ] ועתה כשיש צורך בנוער בארץ , אף אני מציע את שירותי למען תוכלו לבוא אחרי אתם ואחי לארץ הקדושה . ואם יהיה הנצחון לנו , כמו עד עתה , לא יהיה כחיינו ליופי . כי כולנו נוסעים לחיות בארץ , זו הסיסמא ובשמה ננצח . תפקיד חשוב בשילוב העולים במסגרת הפעילות המבצעית של היחידה הקרבית נודע לקצין התרבות ( ה'פוליטרוק' הגדודי ). עיקר תפקידו היה עידוד הלוחמים וחיזוקם לפני היציאה לקרב , או שיקום רוח הגייסות לאחר הכישלון בקרב . ה'פוליטרוקים' המובהקים היו אבא קובנר בחטיבת גבעתי , בני מרשק בחטיבת הראל של הפלמ"ח ואלכסנדר ( סשקה ) יולין בחטיבת 'הנגב' של הפלמ"ח . קצינים אלה נעו בשורה הראשונה עם הלוחמים ולא הסתפקו בפעולות תרבות מן העורף , כפי שעולה מן הקטע הבא : בני [ … ] היה היחיד בינינו שהתנהג אתם כשווה אל שווה , דבר אתם יידיש , גימגם שאר שפות , דאג לצרכיהם , טיפל בהם . הוא אירגן חוגים לעברית , סיפר להם את תולדות הארץ [ … ] יהודי עם לב חם , לא סנוב כמונו הוותיקים : פה עמדו במבחן הכנות שלו ולא עמדו במבחן הדיבורים שלנו על קיבוץ גלויות [ … ] היה רץ ממשלט למשלט כדי להיות ולדבר עם הגח"לניקים שלא ירגישו עצמם בודדים .
בצילום למעלה : כיבוש משלט התמילה ע"י הגדוד התשיעי של הפלמ"ח . נוהג בג'יפ מפקד הקומנדו הצרפתי -טדי דה פרה, כל חיילי הקומנדו הצרפתי היו חיילי גח"ל . מקור וקרדיט : פיקיוויקי ואוצר תמונות הפלמ"ח
הפעילות הנמרצת של מפקדים קרביים ואנשי תרבות וחינוך בחטיבת הראל , למשל , הניבה פירות : ניכרה דבקות של העולים במשימות והפנמה של ערכי הצבא , והדבר התבטא הן בקרב והן בחיי השגרה של החזקת קווים ומשלטים מול פני האויב , בהרי יהודה ובחזית הדרום .
בעצם קרבות עשרת הימים ( 18-9 ביולי ) 1948 תכנן פיקוד חטיבת הראל פעולה לשיפור עמדות החטיבה בהרי ירושלים . על שתי פלוגות , האחת מן הגדוד החמישי והשנייה מן הגדוד השישי , הוטל כיבוש הכפר סובא ( כיום קיבוץ צובה ) . בפלוגות הפורצות היו עולים רבים שאומנו בחופזה בתקופת ההפוגה הראשונה כדי לשלבם במערך הלחימה של החטיבה הלוחמת.
המעורבות בלטה שעה שמ"כים מקרב אנשי הגח"ל , רובם חניכי קורסי פיקוד מקוצרים בתקופת ההפוגה , פיקדו על לוחמים במהלך הקרבות . העולים היו רכיב דומיננטי בקרבות והתנועה והטיהור בהרי יהודה וירושלים בקרב הדרגים המסתערים בחטיבת הראל . במהלך המבצעים הללו היו למעלה ממחצית כוח האדם חיילי גח"ל.
בצילום :
האנדרטה לזכר לוחמי הגח"ל במלחמת השחרור , רבים מהם הם נצר אחרון , האנדרטה ביער המגינים ,ליד כרמי יוסף
הגח"ל הסתער כשהוא מריע בשפות שונות : רוסית , פולנית , רומנית , ערכית , מרוקאית . המעורבות בשדה הקרב הקנתה לאנשי הגח"ל את הלגיטימציה לשוויון עם ילידי הארץ , שממנה לא נהנו חבריהם העולים החדשים ביחידות השירותים , למשל . מידת ההתנסות בשדה הקרב יצרה אפוא רמת בידול בקרב אוכלוסיית העלייה החדשה . לגיטימציה והכרה שוויונית זו התבטאו בהגדרה : 'גח"ל אבל מאה אחוז '.
מקןר וקרדיט : יעקב מרקוביצקי, " יהרוס הרוס את מחיצת הזרות : על קליטתם של העולים החדשים בצה"ל במלחמת העצמאות", בתוך : דליה עופר ( עורכת). עולים לוותיקים: ישראל בעלייה הגדולה, 1953-1948, יד יצחק בן-צבי , 1996.
ראה גם :
3