התגבשותה החברתית והתרבותית של הקהילה הרוסית בישראל

 
עיקרי דברים מתוך המאמר של פרופסור משה ליסק (עם אליעזר לשם) , "התגבשותה החברתית והתרבותית של הקהילה הרוסית בישראל ( עם אליעזר לשם)" , בתוך : עיונים בהיסטוריה חברתית של ישראל,  מוסד ביאליק, 2009 .

 עולי ברה"מ בשנות ה-70

עולים אלו , אשר מספר היה כ160,000 , לא יצרו מסגרות קהילתיות פורמליות עצמאיות , אלא השתלבו במסגרות קהילתיות קיימות אשר שירתו את כלל האוכלוסייה . חלק קטן מהם השתלב במסגרות אשר פיתחו במכוון האליטות הוותיקות על מנת לגייס את אוכלוסיית העולים מברית המועצות לשורותיהן . דוגמה לאלה היא 'התאחדות עולי ברית המועצות' , אשר הוקמה ונשלטה על ידי מפלגת העבודה במחצית הראשונה של שנות ה -70 שנים שבהן היתה בשלטון , ובהמשך נשלטה על ידי מפלגת הליכוד הימנית הליברלית עם עלייתה לשלטון בסוף שנות ה- 70 אולם הזיקה בין הנהגת גופים קהילתיים אלה ובין ציבור העולים שאותו הם אמורים לייצג ולשרת היתה מוגבלת למדי . באופן דומה שלטו האליטות הפוליטיות של החברה הקולטת בתקשורת הקהילתית בשפה הרוסית . היומון 'נשה סטרנה' נתמך , מומן והונחה על ידי מפלגת העבודה , והעיתון 'טריבונה' נתמך , מומן והונחה על ידי מפלגת הליכוד . את השידורים ברוסית הנחה משרד ראש הממשלה . יצירה קהילתית עצמאית ובלתי תלויה.
מסגרות הקליטה הראשונית הטיפוסיות לשנות ה 70 היו 'מרכזי הקליטה' שבהם שוכנו העולים למשך חודשים ארוכים , על מנת לאפשר להם השתלבות הדרגתית במשק הישראלי , בחברה ובמערכות התרבותיות . מרכזי הקליטה היו למעשה מעין חממה עתירת שירותים ( דיור , לימוד השפה , תרבות וחברה , הכוונה מקצועית , חינוך לילדים , תמיכה נפשית וכדומה ) אשר היטיבה עם רבים מהעולים וציידה אותם במשאבים להתמודדות בסביבה החיצונית . ראוי לציין שגם בסביבה זו פעל הממסד באספקה ישירה של פתרונות דיור ציבורי לעולה ובסבסוד ראלי ומשמעותי של פתרונות תעסוקה , תוך סינכרוניזציה גבוהה יחסית בין אספקת הדיור לתעסוקה ובין התעסוקה להון האנושי של העולים .

במרכזי הקליטה שוכנו העולים למשך חודשים ארוכים , על מנת לאפשר להם השתלבות הדרגתית במשק הישראלי , בחברה ובמערכות התרבותיות . מרכזי הקליטה היו למעשה מעין חממה עתירת שירותים ( דיור , לימוד השפה , תרבות וחברה , הכוונה מקצועית , חינוך לילדים , תמיכה נפשית וכדומה ) אשר היטיבה עם רבים מהעולים וציידה אותם במשאבים להתמודדות בסביבה החיצונית . ראוי לציין שגם בסביבה זו פעל הממסד באספקה ישירה של פתרונות דיור ציבורי לעולה ובסבסוד ראלי ומשמעותי של פתרונות תעסוקה , תוך סינכרוניזציה גבוהה יחסית בין אספקת הדיור לתעסוקה ובין התעסוקה להון האנושי של העולים .

העולים מרוסיה, שנות ה-90

עולי ברית המועצות אשר הגיעו בשנות ה 90 פגשו במדיניות קליטה שונה לחלוטין מזו שננקטה בשנות ה , 70 שכן הממשל נקט בתקופה זו רמת שליטה ובקרה נמוכה יחסית על תהליכי הקליטה בשל מדיניות 'הקליטה הישירה . ' משמעותה של מדיניות זו היה צמצום מהותי של השירותים הישירים לעולים , שירותים שנתנו בעבר הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה , לרבות צמצום האופציה לקליטה ראשונית במרכז קליטה . במקום זאת נשלח העולה בשלב קליטתו הראשונית , עם סכום כסף סביר , שווה ערך לשירותים הישירים שניתנו לו בעבר במרכז הקליטה , אל השווקים הכלכליים לצורך רכישת השירותים והמענים הנדרשים לו על פי צרכיו הדיפרנציאליים . קליטה ישירה פירושה היה גם הסרת חלק נכבד מהאחריות על הקליטה מהמנגנונים הממלכתיים המרכזיים והעברתה אל העולה עצמו , אל השלטון המקומי במקום מגוריו ואל המסגרות הוולונטריות ביישוב זה . מדובר אפוא בתהליך ביזור נרחב למדי של הפיקוח על מסלול הקליטה לעולים .

הממסד הקולט מאבד את השליטה על העולים מרוסיה

בתהליך הקליטה הישירה מאבד הממסד הקולט את המגע הישיר עם אוכלוסיית העולים , ועל ידי כך גם את יכולתו לבצע תוכניות התערבות אינטנסיביות במישור התרבותי החינוכי , כפי שהתבצעו במערכת מרכזי קליטה . השינוי הדרמטי בסדרי הגודל של העלייה החל מ- 1989 בהשוואה לעשור שקדם , הקשה מאוד על מנגנוני השוק הכלכלי , הרשויות המקומיות והארגונים ההתנדבותיים לתעל את הקליטה בתחומי התעסוקה , השיכון ושירותי הרווחה , ולווסתם . הממשלה בתגובה החלה לממש מדיניות שעיקרה היה : הפעלת שירותים ציבוריים וממלכתיים הפועלים על בסיס תוכניות אב , על מנת שישלימו , ולו לתקופות זמן קצרות , את מנגנוני השוק שפעלו ביעילות יחסית עד בואה של עלייה זו . תוצאותיה של מדיניות זו ניכרו בטווח הקצר בעיקר בתחום הדיור .

בהשוואה לקליטתם התעסוקתית המוצלחת של עולי ברית המועצות בשנות ה – 70 כולל בעלי המקצועות האקדמיים והמדעיים , בולטת בקליטתם התעסוקתית של עולי שנות ה-90 רמת האבטלה הגבוהה היורדת לאורך זמן בקצב אטי יחסית , רמת ההכנסה האישית והמשפחתית הנמוכה , ושיעור התעסוקה הגבוה בתחומים תעסוקתיים שאינם קרובים לתחום התעסוקתי בטרם העלייה . המוביליות התעסוקתית הנה כלפי הרמות הנמוכות והתפקידים הבלתי מקצועיים בסולם התעסוקתי , ובמיוחד לגבי בעלי מקצועות אקדמיים ומדעיים . האבטלה והירידה בסטטוס התעסוקתי והחברתי מחריפים את מצבי הלחץ הכרוכים בהגירה ואף מגבירים את הנוסטלגיה לארץ המוצא , שפתה ותרבותה . הם מחזקים את ההתחברויות וההתגבשויות החברתיות הסגרגטיביות עם מהגרים בני ארץ המוצא ותרבותה , המספקות לפרט אמצעי תמיכה והתמודדות במצבי הלחץ שצוינו . כלומר , מידת השליטה והבקרה הנמוכה של השלטון המרכזי על תהליכי הקליטה של עולי שנות ה-90 מברית המועצות , תרמה לסגרגציה החברתית והתרבותית של קבוצת עולים זו .

ההתארגנות הקהילתית של עולי ברית המועצות בישראל בשנות ה- 90

בחינת שלבי התפתחותה של קהילת יוצאי ברית המועצות לשעבר בשנות ה -90 של המאה ה – 20 בהשוואה לכל קבוצת מהגרים אחרת אשר הגיעה למדינת ישראל מאז ייסודה , כולל עליית שנות ה 70 של המאה ה 20 מברית המועצות וריכוזים מקבילים של מהגרים מברית המועצות בארצות המערב , מגלה שוני מהותי במאפייני הקהילה , בקצב התגבשותה , בשימור זהותה התרבותית ובדפוס היחסים בינה ובין החברה הסובבת . משוליות חברתית , ניכור , תלותיות , והיעדר מסורת של התארגנות קהילתית פורמלית ו'תרבות אזרחית' בחברת המוצא הסובייטית , מגיעים מהגרים אלה תוך 10-7 שנים מראשית העלייה לגיבוש הקהילה .

לפנינו תהליך חריג של 'העצמה קהילתית' , המתפתח מדפוס של קהילה ראשונית , המושתתת בעיקרה על רשתות לוקליות בלתי פורמליות , למערכת קהילתית פורמלית הייררכית , הן במישור הלוקלי והן במישור הארץי . במונחיו של ניסבט , אנו עדים במקרה שלפנינו להתפתחות קהילתית מדפוס של , communitas או Anarchistic Community לדפוס של Community הזוכה ללגיטימציה רחבה בין חבריה .

עולי ברית המועצות בשנות ה 90 נקטו בעיקרם ב'התבדלות', כלומר שימור תרבות המוצא תוך מגע מבוקר ומתוחם עם חברת הרוב ותרבותה . שוני זה בתהליך גיבוש הקהילה , הן מהיבט ההעצמה הקהילתית והן מהיבט אסטרטגיית הקליטה , מייחד את העלייה מברית המועצות בשנות ה 90 בהשוואה לעליות קודמות שהגיעו למדינת ישראל . כל עלייה נבדלה מרעותה בקצב בניין הקהילה , ביכולת ההעצמה הקהילתית ובאסטרטגיית הקליטה שלה , הן כלפי החברה הקולטת ותרבותה והן כלפי שימור המערכות החברתיות והתרבותיות של הקבוצה עצמה .

מסתבר אם כך כי הגיבוש הקהילתי הפורמלי והבלתי פורמלי של קהילת יוצאי ברית המועצות . שהתפתח בישראל באמצע שנות ה – 90 הוא יוצא דופן בהשוואה לדפוסי ההתארגנות הקהילתית של יהודי ברית המועצות בחברה הסובייטית או להתארגנותם הקהילתית בישראל בשנות ה , 70 וכן בהשוואה להתארגנותם בארצות הברית ובאוסטרליה . דפוס התארגנות זה של הקהילה הרוסית בישראל הנו , לדעתנו , פועל יוצא של פעילות גומלין בין מכלול גורמים ותנאים אשר התקיימו במחצית הראשונה של שנות ה , 90 הן באוכלוסיית העולים והן בחברה הקולטת . גורמים ותנאים אלה לא התקיימו ברובם בגל העלייה בשנות ה 70 ואף לא בקהילות היהודיות בברית המועצות או בארצות הברית .

עליית שנות ה- 90 מרוסיה הנה יותר 'הגירה' מאשר 'עלייה . במילים אחרות , בעליית שנות ה- 90 ניתן לראות תנועת אוכלוסייה , אשר זיקתה לקולקטיב היהודי ולמדינת ישראל היתה מעורפלת למדי בארץ מוצאה , והמניעים הדומיננטיים בהגירתה לישראל היו מניעים שמקורם יותר בדחיפה ליציאה מארץ המוצא מאשר משיכה לישראל . מתוך ממצאי ארבעה סקרים עוקבים , שבוצעו מ 1972 במהלך 20 שנה , מסתבר כי בקרב עולי ברית המועצות חלה ירידה הדרגתית בעוצמת הזיקה לערכים ציוניים כמניע לעלייה .

בראשית שנות ה- 70 היה המניע הציוני דומיננטי , ואילו בראשית שנות ה- 90 הוא שולי יחסית למניעים אחרים . הוא הדין לגבי ירידת משקל האנטישמיות כמניע לעלייה בשנים אלה . מהממצאים עליהם מצביעים מרגוליס וזינגר ומממצאיו של לשם עולה כי המועמדים לעלייה , והעולים בפועל בראשית שנות ה – 90 היו מעדיפים ברובם להגר מברית המועצות למדינה מערבית כלשהי ( בעיקר לארצות הברית ) לו ניתן הדבר בידם . את העדפת ישראל כיעד להגירה בפועל מסבירה משיכתם בידי הקרובים והידידים בישראל ואפשרות הכניסה הנוחה אליה , בצד חוסר הביטחון הפיזי , הכלכלי והפוליטי בברית המועצות לשעבר , ועוד יותר — החשש להחרפת המשבר בתחומים אלה בעתיד .

העוינות הגוברת בחברה הישראלית כלפי העולים ויחס העולים כלפי החברה

גיבושם הקהילתי של עולי ברית המועצות לשעבר והסתגרותם ברשתות חברתיות אקסקלוסיביות למדי , תוך חיזוק זהותם כבני ארץ המוצא ושימור תרבותם , נובעים לא במעט מיחסי הגומלין שבין קבוצת העולים לחברה הקולטת . לדברי טאפט , אחד ממרכיבי היסוד של 'הלם התרבות' שאותו חווה המהגר , מקורו בדחיית האוכלוסייה המקומית , או חלק ממנה , את המהגר , ובמקביל דחיית המהגר את האוכלוסייה המקומית או חלק ממנה . לדברי איציקסון ומינוחין איציקסון עלייה ניזונה מציפיות שהן לרוב שילוב של מידע ענייני עם אשליות והשלכות . אחת מאשליות היסוד אצל עולים היא זו של השתייכות לקבוצה לאומית הומוגנית ואוהדת . העולה מצפה להגיע למקום שבו יהיה ככל האחרים ולהשתחרר מהמצב הקודם שבו היה שייך לקבוצת מיעוט השונה מתרבות האוכלוסייה המקומית . … בבואו במגע ראשון עם המציאות מגלה העולה את השוני בינה לבין ציפיותיו . עם ישראל מתגלה כהטרוגני ורב גוני הרבה יותר מאשר תיאר לעצמו העולה . הוא מגיב לכן לא פעם בדחייה ואף בהתבטאויות בעלות גוון גזעני ולעתים הוא מרגיש שחלק מהאוכלוסייה המקומית דוחה אותו . הרגשה זו יכולה לנבוע מרגישות יתר או מעמדה פרנואידית הקשורה לתגובה הדיכאונית , אך יכולה להיות גם מעוגנת במציאות והעולה מגיב על דחייה זו בדיכאון . משפט מוכר שמבטא את התסכול של העולה הוא — בארץ המוצא שלי הייתי יהודי עם שם גנאי ופה אני רוסי , פרסי וכד . '

שילוב זה של תנאים ייחודיים אשר פעל במחצית הראשונה של שנות ה – 90 ואשר מקורו במאפייני העולים , במאפייני החברה הפוסט סובייטית , ובמאפייני החברה הישראלית ומדיניותה כלפי העולים בתקופה האמורה , הוליך להתפתחות המהירה של קהילה רוסית בישראל , לא רק בפן הבלתי פורמלי , אלא אף בפן הפורמלי . זאת על אף היעדר מסורת ומבנה של חיי קהילה יהודית במשטר הסובייטי והיעדר מקבילות למבנה מעין זה בקהילות המהגרים היהודים מברית המועצות בארצות הברית , באוסטרליה ואף בישראל בשנות ה- 70 וה – 80.

השלב הראשוני בהתפתחות הקהילה ( 1992-1989 )

בשלב זה מבוססת הקהילה בעיקר על מערכת רשתות בלתי פורמליות של יחסים חברתיים , המאורגנת על בסיס ארץ המוצא ולשונה . בדומה למבנה קהילת המהגרים היהודים בארצות הברית באמצע שנות ה – 80 ממצאי המחקרים בישראל מצביעים על כך כי גם בישראל בראשית שנות ה-90 התבסס מבנה הקהילה על מערכות קשרים בלתי פורמליים , אשר היוו את מערכות התמיכה המשמעותיות ביותר בעבור הבאים . מיפוי הרשתות בתקופה זו מצביע על טיפוסים שונים של רשתות בקרב העולים : א ) רשת הממוקדת בעיקר בקשרים אינטנסיביים פנים משפחתיים בין בני הזוג והילדים ופחות סביב קרובים במשפחה המורחבת , שכנים או ידידים . ב ) רשת הממוקדת בעיקר בקרובים ובבני המשפחה המורחבת ופחות בצאצאים , בידידים וכשכנים . ג ) רשת הממוקדת בעיקר סביב החברים , יותר מאשר סביב בני המשפחה הקרובה , המשפחה המורחבת או השכנים . ד ) רשת דיפוזית הכוללת בני משפחה קרובה , משפחה מורחבת , ידידים ושכנים ללא הדגש מיוחד על אחת הקבוצות.

שני ארגונים תבעו לעצמם בתקופה הנידונה את זכות הייצוג של העלייה המגיעה מברית המועצות לשעבר : האחד 'התאחדות עולי ברית המועצות , ' ארגון שהוקם בראשית שנות ה 70 על ידי מפלגת העבודה לצורך קואופטציה של העלייה וגיוסה לשורות מפלגות השלטון ; והאחר 'הפורום הציוני , ' אשר הקימה ב- 1988 קבוצה של 'אסירי ציון' לשעבר תוך דה לגיטימציה מתמדת של הגוף אשר קדם לו ומתוך תביעה להכיר בו כמנהיגות האותנטית של העלייה . במסגרת ארגונים ארציים אלה פעלו עשרות ארגונים ורסיסי ארגונים , אשר הוקמו על בסיס מקומי , מקצועי , עדתי , דתי , היסטורי , תרבותי וכדומה . אלה מקבלים באופן חלקי בלבד את מרותו של ארגון הגג ונלחמים זה בזה על גיוס משאבים מהשלטון המרכזי .

1992 – העולים מרוסיה סייעו לביצוע חילופי השלטון בין גוש הימין לגוש השמאל

הבחירות לכנסת בשנת 1992 בישראל נתנו לראשונה לציבור העולים מברית המועצות , אשר בהתאם לחוק זכה עם בואו לזכויות אזרח מלאות , הזדמנות למצות זכויות אלה בבחירות בשנת 1992 .

תוצאות אלה העניקו לציבור העולים את התחושה כי עומדת לרשותם עוצמה אלקטורלית משמעותית , המאפשרת להם להשפיע על יחסי הכוחות בזירה הפוליטית ולשנות את סדר היום החברתי בהתאמה לאינטרסים הקבוצתיים שלהם . מגמה זו צברה תאוצה לקראת בחירות 1996 אשר התקיימו על פי חוק בחירות חדש , שאפשר לראשונה הצבעה כפולה — בעבור המועמד לראשות הממשלה ובעבור מפלגה המועמדת לכנסת . שיטה זו אפשרה לעולי ברית המועצות לשעבר , כמו גם לקבוצות מוצא אחרות במדינת ישראל , פתרון לבעיית זהותם הכפולה בחברה הישראלית . מחד גיסא , באמצעות ההצבעה לראשות הממשלה מדגישים עולי ברית המועצות לשעבר את זהותם הישראלית הכלל לאומית , ומאידך גיסא , באמצעות ההצבעה בעבור מפלגת העולים הם מדגישים את זהותם הסקטוריאלית . יש לציין כי הצבעה זו איחדה מסביב למפלגת העולים לא רק את אוכלוסיית המצוקה בקרב העלייה הרוסית .

ניתוח תוצאות הבחירות הצביע על כך שקולותיהם של העולים סייעו לביצוע חילופי השלטון בין גוש הימין לגוש השמאל. תוצאות אלה העניקו לציבור העולים את התחושה כי עומדת לרשותם עוצמה אלקטורלית משמעותית , המאפשרת להם להשפיע על יחסי הכוחות בזירה הפוליטית ולשנות את סדר היום החברתי בהתאמה לאינטרסים הקבוצתיים שלהם . מגמה זו צברה תאוצה לקראת בחירות 1996 אשר התקיימו על פי חוק בחירות חדש , שאפשר לראשונה הצבעה כפולה — בעבור המועמד לראשות הממשלה ובעבור מפלגה המועמדת לכנסת . שיטה זו אפשרה לעולי ברית המועצות לשעבר , כמו גם לקבוצות מוצא אחרות במדינת ישראל , פתרון לבעיית זהותם הכפולה בחברה הישראלית . מחד גיסא , באמצעות ההצבעה לראשות הממשלה מדגישים עולי ברית המועצות לשעבר את זהותם הישראלית הכלל לאומית , ומאידך גיסא , באמצעות ההצבעה בעבור מפלגת העולים הם מדגישים את זהותם הסקטוריאלית . יש לציין כי הצבעה זו איחדה מסביב למפלגת העולים לא רק את אוכלוסיית המצוקה בקרב העלייה הרוסית , אלא אף אוכלוסיית עולים אשר הגיעו לביסוס כלכלי , שלגביהם היתה מפלגת העולים וההצבעה בעבורה הזדמנות להצהרה על זהותם הייחודית בחברה הישראלית . ( Horowitz . 1999 ).

שלב המעבר בהתפתחות הקהילה ( 1996-1993 )

שלב זה בהתגבשות הקהילה מאופיין בתהליכי ביסוס ולגיטימציה של המערכת הארגונית הפנים קהילתית . מצוקתם החומרית והנפשית של העולים , אשר הגיעה לשיאה בשנת 1992 ביקורתם על מדיניות הקליטה של השלטון המרכזי ; העוינות הגוברת כלפי העולים בחברה הסובבת והעיתונות בשפה הרוסית אשר הבליטה את מחדלי השלטון , סייעו לתעל את המוני העולים אל המערכות הארגוניות של עולי רוסיה ( הפורום הציוני) , ולספק להן ולמנהיגותן את הלגיטימציה הנדרשת שהיתה כה חסרה להם . זאת תוך הכרה רחבה ב'פורום הציוני ',

הופעתו המגובשת הראשונה של הפורום הציוני , הן כלפי העולים והן כלפי החברה הסובבת , התרחשה בהפגנת ההמונים שצוינה אשר בארגונה ובגיוס המשתתפים בה , כולל מערכת הסעות ארצית , השקיע הפורום חלק משמעותי ממשאביו . יש לציין כי הנושא שנבחר לצורך מחאה ציבורית כלפי הממשלה נגע אישית למרבית העולים . הוא התמקד בשחיקה המשמעותית והמכוונת שחלה בסיוע הממשלתי לעולים בשנתם הראשונה בישראל . ' התאחדות עולי ברית המועצות' לעומת זאת , אשר התחרתה ב'פורום הציוני' על עמדת הבכורה בייצוג עולי ברית המועצות בפני השלטון המרכזי , לא עברה תהליכי תמורה מקבילים לאלה של 'הפורום הציוני' . זאת על אף הביקורת הקשה שנמתחה על דרכי ניהולה ועל השימוש שהנהלת הסוכנות היהודית עושה בתקציבה . 97 בהתאמה קיצצה הסוכנות היהודית את תקציב ההתאחדות באופן משמעותי , והירידה בהיקף פעילותה פינתה את הזירה ל'פורום הציוני . ' יש לזכור כי שלא כמו הפורום נוסדה ההתאחדות בשנות ה 70 כשלוחה של השלטון המרכזי .

תפיסה זו השפעה על הבחירות הארציות בשנת 1992 העניקה לעולים תחושת עוצמה וכוח פוליטי שהאיצו את תהליכי הגיבוש הקהילתי , והוא תורגם לכוח פוליטי ראלי בבחירות " . 1996 תהליכי הגיבוש הקהילתי מצאו את ביטוים בפורמליזציה גוברת והולכת של עשרות התארגנויות לעזרה עצמית . אלה התפתחו באורח מתוכנן או בלתי מכוון , ברמה המקומית בריכוזים שונים של עולים ברחבי הארץ , במטרה לענות בעיקר על צרכים תרבותיים וחברתיים של העולים . התארגנויות אלה התחברו בהמשך ל'פורום הציוני' , פעיליהם גויסו לשירות הפורום ומשאביהן שימשו ערוצי גיוס של האוכלוסייה לשורותיו . ב 1995 היו מיוצגים ב'פורום הציוני' 42 ארגוני עולים מברה"מ לשעבר. פעילי הפורום הציוני במישור המקומי אף הגישו סיוע להקמת ארגונים לעזרה עצמית תוך שמירת קשר עם הנהגת הפורום , ונבחרו בבחירות המוניציפליות של 1994 למועצות הרשויות המקומיות שבהן התקיימו ריכוזים משמעותיים של עולים מברית המועצות לשעבר . דוגמה מובהקת לכך מהווה פעילותם של לריסה גרשטין בעיריית ירושלים ורומן ברונפמן בעיריית חיפה . הם קיבלו לידם במסגרת תפקידם בהנהלת העיר את האחריות הפוליטית לפיתוחו ותחזוקו של מערך השירותים העירוני לעולים .

התגבשות העולים מרוסיה במישור הרשויות המקומיות

הם קיבלו לידם במסגרת תפקידם בהנהלת העיר את האחריות הפוליטית לפיתוחו ותחזוקו של מערך השירותים העירוני לעולים . אולם ההתארגנויות במישור המקומי והארצי במסגרתו של הפורום כארגון גג , שימשו רק אחד הערוצים לגיוס התמיכה של אוכלוסיית העולים בהנהגת הארגון . אפיק יעיל לא פחות היוותה , כפי שצוין לעיל , העיתונות הרוסית היוצאת לאור בישראל . העיתון בעל התפוצה הרחבה ביותר , 'וסטי ', הופעל עד 1997 בידי הנהגת הפורום ופעיליו המרכזיים ולא בידי עיתונאים מקצועיים . יש לציין כי העיתון המתחרה , ' נאשה סטראנה' , אשר נתמך על ידי מפלגת העבודה ושירת את 'התאחדות עולי ברית המועצות , ' נסגר בראשית 1994 עקב קשיים כלכליים והועבר לידיים פרטיות . עיתונות העולים העצמאית בשפה הרוסית הקיפה ב 1993 יותר מ 50 כתבי עת סדירים , והיוותה גורם בעל משקל בגיבוש אוכלוסיית העולים ההטרוגנית והפיכתה מקהילה מדומה לקהילה במציאות . עיתונות זו חדרה למרבית משפחות העולים בימות החול ובסופי שבוע ונשאה עמה מסרים מגוונים , גלויים וסמויים , שקידמו את האינטגרציה וגיבוש הקהילה והדגישו את גבולותיה וייחודה בסביבה הקולטת . העיתונות הטיפה לגיבוש סדר יום ציבורי משותף , הכולל תביעות מהחברה הקולטת , והמריצה התארגנות מקומית וארצית לצורך מימוש תביעות אלה . הדברים מצאו את ביטוים בשינוי משמעותי בתדמיתו של 'הפורום הציוני' בקרב אוכלוסיית העולים החל מ . 1993 בסקר שנערך בתום 1993 ציינו מרבית העולים שעלו החל מ – 1989 כי הפורום הציוני מהווה ארגון חשוב המכיר היטב את בעיות העולים ומנסה בכנות לעזור להם .

דפוסי התגבשות מפלגה אתנית : מהפורום הציוני לישראל בעלייה

יש לציין כי עמדותיו של ציבור העולים כפי שמצאו ביטוי בעיתונות , בדבר הצורך בהקמתה של מפלגה אתנית , היו מגובשות מאד . שלושה חודשים בלבד לפני מועד הבחירות הכלליות ביוני , 1996 התקיים כנס היסוד של מפלגת 'ישראל בעלייה , ' בראשותו של נתן שרנסקי נשיא 'הפורום הציוני . ' אולם התשתית להקמת המפלגה , להכשרת פעיליה ולגיוס המצביעים החלה להיפרש למעשה בראשית , 1993 עם ארגונו המחודש של 'הפורום הציוני' וחיבורו אל פעילי השטח . תשתית ארגונית וחברתית זו של ארגונים לעזרה עצמית ברמה המקומית , המשולבים ברשתות הבלתי פורמליות של ידידי וקרובי העולים , ועיתונות העולים המקומית והארצית , הם שהביאו ביום הבחירות את יוצאי ברית המועצות אל הקלפי . מתוך 400,000עולים הצביעו ( 43 % ) אתנית גושית בעבור מפלגת העולים 'ישראל בעלייה . ' הצבעה זו היתה בלתי תלויה בהצבעתם באותו מועד בעבור אחד משני המועמדים לראשות הממשלה , שביטאו גישות שונות בתחומי הכלכלה , החברה ובעיקר הביטחון , במישור הכללי לאומי . יש לציין כי גם בבחירות 1996 התחרו שתי מפלגות על קולות העולים מברית המועצות לשעבר . מלבד מפלגת 'ישראל בעלייה' מייסודו של 'הפורום הציוני , ' התארגנו עוד סיעות ומפלגות על בסיס אתני רוסי.

שלב הביסוס ( 1999-1997 )

בחינת המאפיינים הקהילתיים של אוכלוסיית העולים בתקופה שצוינה מגלה מבנה קהילתי מגובש למדי במישור הפורמלי , הן ברמה המקומית והן ברמה הארצית . כפי שיתברר להלן , השילוב בין הרמה המקומית לרמה הארצית הוא הדוק למדי . בראשית 1988 רשומים 400 ארגוני עולים כעמותות עצמאיות , והם מייצגים ענייני עולים ממגזרים ותחומים שונים . חלקם מאורגן על בסיס אזור המוצא בברית המועצות לשעבר ( יוצאי אוקראינה , גרוזיה , בוכרה , קווקז ,), חלקם על בסיס מקצועי תעסוקתי ( מורים , מדענים , רופאים , עובדי קולנוע וטלוויזיה , אקדמאים ), אחרים ממוקדים בנושאי רווחה ( משפחות חד הוריות , נכים , אסירי ציון , ותיקי מלחמת העולם השנייה , נפגעי צ'רנוביל ), (ואחרים בתחומי חינוך , תרבות , דת ועוד . "' כ 300 עמותות זכו ב 1998 לסיוע כספי של משרד הקליטה , שמפלגת 'ישראל בעלייה' שלטה בו אז . "

בקרב הילדים והנוער , עולי ברה"מ לשעבר, פועלים 'איגוד מורים עולים , ' 'עמותת מופת' וארגונים נוספים . בסיוע הג'וינט , רשויות מקומיות ומשרד הקליטה , מקימים ארגונים אלה מערכת תמיכה והעשרה לתלמידים העולים , והיא קלטה אף בני עולים משנות ה . 70 מערכת חינוך משלים זו שמה את הדגש על שימור המורשת והשפה הרוסית , כולל שימור האקלים החינוכי וחלק משמעותי מתוכנית הלימודים של בתי הספר בארץ המוצא . 'איגוד מורים עולים' מפעיל כיום מרכזי למידה ביישובים עירוניים רבים בארץ שבהם לומדים ב 1999 עשרות אלפי תלמידים , . החל מ 1996 הקים האיגוד 11 גנים בריכוזי עולים ברחבי הארץ , המשמשים מסגרת חליפית לחינוך הפורמלי בגיל הרך . " במקביל הפעיל מנהל החינוך בירושלים , בשיתוף עם 'עמותת מופת , ' מסגרת חליפית לחינוך הפורמלי בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים , ומנהל החינוך בתל אביב העביר את התיכון המקצועי 'שבח' להפעלת פרויקט חינוכי ייחודי שנעשה עם עמותה זו . יש לזכור כי בחינות בגרות בשפה הרוסית , בחלק ניכר מהמקצועות , מתקיימות בישראל מאז העלייה מברית המועצות בשנות ה – 70 לאחר בחירות 1996 מצאו מקצת מהפעילים המרכזיים של העמותות וארגוני הגג של העולים את מקומם על ספסלי הכנסת , במנגנון המפלגתי של 'ישראל בעלייה , ' בלשכות השרים ובתפקידים בכירים במשרד לקליטת העלייה ובמשרד התעשייה והמסחר . בראשם של שני משרדים אלה עמד שר מ'ישראל בעלייה . ' בידי מנהיגה של מפלגה זו הפקידה ממשלת ישראל את האחריות לקשרי החוץ של ישראל עם מדינות ברית המועצות לשעבר , כולל מינוי שגרירים , וכן את הקשר עם הקיבוץ היהודי

תפיסה זו העניקה לעולים תחושת עוצמה וכוח פוליטי שהאיצו את תהליכי הגיבוש הקהילתי , והוא תורגם לכוח פוליטי ראלי בבחירות " . 1996 תהליכי הגיבוש הקהילתי מצאו את ביטוים בפורמליזציה גוברת והולכת של עשרות התארגנויות לעזרה עצמית . אלה התפתחו באורח מתוכנן או בלתי מכוון , ברמה המקומית בריכוזים שונים של עולים ברחבי הארץ , במטרה לענות בעיקר על צרכים תרבותיים וחברתיים של העולים .

לאחר בחירות 1996 מצאו מקצת מהפעילים המרכזיים של העמותות וארגוני הגג של העולים את מקומם על ספסלי הכנסת , במנגנון המפלגתי של 'ישראל בעלייה' , בלשכות השרים ובתפקידים בכירים במשרד לקליטת העלייה ובמשרד התעשייה והמסחר . בראשם של שני משרדים אלה עמד שר מ'ישראל בעלייה . ' בידי מנהיגה של מפלגה זו הפקידה ממשלת ישראל את האחריות לקשרי החוץ של ישראל עם מדינות ברית המועצות לשעבר , כולל מינוי שגרירים , וכן את הקשר עם הקיבוץ היהודי שנותר במדינות אלה .

שליטתה של 'ישראל בעלייה' במשרד הקליטה

שליטתה של 'ישראל בעלייה' במשרד הקליטה תרמה לגיבוש יתר של המבנה הקהילתי . כפי שאנו למדים מדוחות המשרד לשנים 1997 ו 1998 הצהיר שר הקליטה על מגמתו 'להעניק לעולים כלים אשר יסייעו להם להשתלב במרקם החברתי תרבותי , תוך שמירה על ייחודם התרבותי חברתי בהתאם לצורכיהם " . ' ואולם לא רק זאת , הוא אף פעל למימוש הצהרותיו אלה . מלבד הגשת סיוע כספי ל 300 ארגוני עולים , פעל המשרד לשילוב הארגונים האלה בשלטון המקומי . כתנאי להעברת סיוע של משרד הקליטה לאותן רשויות שמצויים בהן ריכוזי עולים נדרשו הרשויות , החל מ- 1997 להפעיל ועדות היגוי משותפות עם ארגוני העולים ברמה המקומית . ההתניה נעשתה לצורך בניית תוכניות עבודה משותפות ואיגום משאבים מתקציבים ממשלתיים ומקומיים מגוונים , מעבר לתקציב משרד הקליטה . ועדות היגוי אלה אפשרו לנציגי העולים בכל מקום יישוב להשתלב בתהליך קבלת ההחלטות , הביצוע , הפיקוח והבקרה ; ואף לכוון את התקציבים הציבוריים בהתאם לסדרי עדיפויות שהוכתבו במידה רבה על ידם , בגיבוי משרד הקליטה . כמו כן , ב 1998 הקים המשרד מרכזי תרבות לעולים ב 19 יישובים ברחבי הארץ , שבהם מהווים העולים לפחות 20 אחוז מהאוכלוסייה הכוללת . פעילות זו ברמה המקומית בתחום החברה והתרבות , השתלבה בסדרה מתוכננת של אירועים המוניים וטקסים כלל ארציים , אשר אפשרו לעולים לפגוש את המנהיגות המקומית והארצית . "

פירותיה של הפעילות שצוינה ניכרו בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בנובמבר 1998. 'ישראל בעלייה' התמודדה בבחירות אלה ביותר מ 60 רשויות מקומיות , וב 38 מהן זכתה ב 88 נציגים במועצת הרשות וב -16 סגני ראש עיר . היישובים שבהם זכתה מפלגה זו במנדטים במועצה הם : אופקים , אור יהודה , אור עקיבא , אילת , אשקלון , באר שבע , בני עי"ש , בת ים , דימונה , חדרה , חולון , חיפה , טירת הכרמל , יקנעם עילית , כפר סבא , כרמיאל , לוד , מגדל העמק , מעלות תרשיחא , נהריה , נס ציונה , נצרת עילית , נשר , נתיבות , נתניה , עכו , עפולה , ערד , פתח תקווה , צפת , קרית אונו , קרית גת , קרית ים , ראשון לציון , רחובות , רמלה , שדרות ושלומי . במקביל להתארגנות 'ישראל בעלייה' במישור המקומי , התארגנו במישור זה רשימות עולים מקומיות אשר אינן מזוהות עם מפלגה זו , וחלקן אף מתנגדות לה ומזוהות עם התארגנות מפלגתית חדשה במישור הארץי והמקומי . רשימות אלה זכו לייצוג מרשים באשדוד ולמנדטים נוספים כולל מספר סגני ראש עיר , על פי הסכמים קואליציוניים , במועצות היישובים : חדרה , ירושלים , נשר , קצרין , קרית ביאליק , רחובות ויישובים נוספים .

עמדות העולים בזיקה לתרבות ולחברה הישראלית

הממצאים בדבר ציפיותיהם של העולים למעורבות נמוכה ככל האפשר בתרבות הסובבת , המוגבלת לצרכים האינסטרומנטליים , קיבלו חיזוק בסקרים . אלה בחנו את עמדות העולים כלפי פעילויות ההעשרה התרבותית שהפעילו המוסדות הקולטים באמצעות הרשויות המקומיות , המתנ"סים , ארגוני המתנדבים , ארגוני העולים וכולי . תגובות העולים כלפי הצורך בפעילויות ההעשרה ושביעות הרצון מהן משתנות בהתאם לזיקה לתרבות החברה הסובבת . בתחתית סולם העדיפויות מופיעות הרצאות בנושאי עם ישראל והציונות , פעילויות בנושאי דת ומסורת ומפגשים עם ישראלים ותיקים . ואילו בראש סולם העדיפויות ניצבות פעילויות נופש לסוגיהן ( נופש בסוף שבוע , טיולים וכדומה ) וכן פעילות מוזיקלית ותאטרלית . גם התנהגותם בפועל של העולים מעידה על נוכחות נמוכה בפעילויות שעניינן תרבות ומורשת של החברה הסובבת . בניגוד לציפיות המתכננים , תרמו פעילויות התרבות והחברה ברשויות המקומיות , וכן הסמינרים להעשרה , תרומה מועטה למדי להגדרה העצמית של העולה כיהודי ולהגדרתו העצמית כישראלי . במחקרים נמצא שגם לאחר חמש שנים בארץ , עיקר מגעיהם החברתיים הבלתי פורמליים של עולי שנות ה-90 מתקיימים עם עולים מארץ מוצאם שהגיעו בגל עלייה זה .

במחקרים נמצא שגם לאחר חמש שנים בארץ , עיקר מגעיהם החברתיים הבלתי פורמליים של עולי שנות ה 90 מתקיימים עם עולים מארץ מוצאם שהגיעו בגל עלייה זה . מפגשים חברתיים אלה מתקיימים בתדירות גבוהה למדי . בתום חמש שנים לשהותם בארץ מקיימים 22 -15 אחוז מהעולים מפגשים חברתיים בלתי פורמליים בתדירות גבוהה עם ילידי הארץ או ותיקים שאינם מארץ מוצאם . רשת חברתית זו כמעט איננה מתרחבת מעבר לשלוש שנות שהות בארץ . נכונותם של העולים למגעים קרובים עם ילידי הארץ וותיקיה נמוכה למדי ( נעה בין 20 ל 34 אחוז ).

גם לאחר חמש שנים מוגבל השימוש בשפה העברית בפי העולים אך ורק למגעיהם האינסטרומנטליים עם החברה הסובבת ובעיקר לתחום התעסוקה , בעוד בתחום היחסים החברתיים הבלתי פורמליים שולטת ללא עוררין כמעט השפה הרוסית . תחושת הניכור כלפי החברה הישראלית בולטת בקרב חלקים ניכרים של ציבור העולים . 47 אחוז מהעולים בגיל 20 ומעלה , אשר הגיעו מברית המועצות לשעבר בשנים 1996-1990 ואשר רואיינו לקראת תום , 1997 כלל לא מרגישים שהם חלק מהחברה הישראלית.

הסתייגותם של חלק ניכר מהעולים מהשתייכות לחברה הישראלית , מהתרבות הישראלית ומיחסים חברתיים עם תושביה שאינם עולים , אינה מונעת , כפי שמסתבר , את תחושת הבית של העולים בישראל ואת רצונם להמשיך להתגורר בה באורח קבע . החוקרות דמיאן ורוזנבאום תמרי מציינות כי 81 אחוז מהעולים שעלו מברית המועצות ביולי 1990 ובספטמבר 1991 חשים בתום חמש שנים לשהותם בארץ 'תחושת בית' בישראל ; 90 – 70 אחוז היו חוזרים גם עתה על החלטתם לעלות . 95 –91 אחוז בטוחים בהחלט או למדי כי יישארו בארץ . גם מחקרן של צמח וויזל מצביע על כך כי רובם הגדול ( 93 %אחוז ) של העולים שהגיעו מברית המועצות לשעבר בשנים 1996-1990 בטוחים ( 61 אחוז ) או חושבים ( 32 אחוז ) כי ימשיכו לחיות בארץ . ביטחון זה עולה עם הוותק בארץ , אף כי , כפי שצוין לעיל , עם העלייה בוותק פוחת הרצון להשתייך לחברה הישראלית . בדומה לממצאן של צמח וויזל , שדווח לעיל , אשר הצביע על מתאם מובהק בין תחושתו של העולה שהוא חלק מהחברה הישראלית ובין מידת הקשר בין עיסוקו בישראל לעיסוק בארץ מוצאו , כך גם נמצא כי ככל שהעיסוק קרוב יותר לזה שהיה לו במולדתו , רבה יותר הנכונות להמשך החיים בישראל .

Living Together but separately

ממחקרן הנזכר לעיל של דמיאן ורוזנבאום תמרי מסתבר כי הגורם העיקרי המסביר את השונות ברמת מחויבותם של העולים לישראל , בתום חמש שנים לשהותם בארץ , הנו ציפיות העולים לשיפור מצבם הכלכלי והתעסוקתי בישראל ( כולל מצבו של הדור השני ) . כלומר , בעבור חלק משמעותי מהעולים מבחנה של ישראל הוא בתחום התעסוקתי הכלכלי ולא בתחום התרבותי . בתחום זה נמשך שימור תרבות המוצא והמסגרות החברתיות של בני ארץ המוצא , או בלשונן של דמיאן ורוזנבאום תמרי :   Living Together but separately . רצונה של אוכלוסיית העולים — גם הנמצאים בארץ יותר מחמש שנים — במעורבות מוגבלת בתרבות ובחברה הישראלית , בשילוב עם רמת הרוסיפיקציה הגבוהה של אוכלוסייה זו , מלמדים על זהותם התרבותית של עולי שנות ה – 90 דפוס השילוב המחייב מעורבות בתרבות הסובבת לצד מחויבות לתרבות המוצא , מאפיין , לפחות באופן מוצהר , את מנהיגות העולים הפועלת בזירה הפוליטית הישראלית . כן הוא מאפיין קבוצה קטנה יחסית ( 14 אחוז ) של עולים שהביעה רצון להשתייך לחברה הישראלית .

סיכום

מעמדה של שוליות בחברה ובמשק הישראלי , מניכור תרבותי בסביבה הקולטת , מהיעדר מסורת של 'תרבות אזרחית' לאחר שלושה דורות במשטר טוטליטרי , מהתארגנויות קהילתיות שעיקרן במישור הבלתי פורמלי , מגיעים המהגרים מברית המועצות לשעבר תוך 10 שנים לבניין קהילה ולהתבססות משמעותית במבנה הפוליטי בישראל . על בסיס הרשתות הבלתי פורמליות של שכנים , ידידים וקרובים יוצאי ברית המועצות לשעבר , מתפתחת מערכת קהילתית דיפרנציאלית ומבנה קהילתי פורמלי , הייררכי והטרוגני במישור המקומי ובמישור הארצי . עם הגיע הגיבוש הקהילתי של העולים מרוסיה לשלב השלישי , תורגמו ההזדהות וההערכות האלה לבסיס כוח פוליטי סקטוריאלי , אשר מצא את מקומו עד מהרה כלשון מאזניים בין מוקדי הכוח הפוליטי בשלטון המרכזי במדינת ישראל . הבחירות לכנסת ב- 1996 הבחירות לרשויות המקומיות ב 1998 והבחירות לכנסת ב ,- 1999 הוכיחו כי הייצוג הפוליטי של הקהילה הרוסית בישראל איננו תוצאה חולפת של קוניונקטורה זמנית כלשהי וכי אין לצפות בהכרח כי עם צבירת הוותק של העולים , התבססותם הכלכלית התעסוקתית ומידה רבה יותר של שליטה בשפה , יתפוגג בסיס התארגנותם הקהילתית וכוחם הפוליטי . תהליך מהיר זה של 'העצמה קהילתית', ( בניין קהילה ובסיס כוח פוליטי כלל חברתי , איננו מאפיין את התגבשות הקהילה היהודית בברית המועצות לשעבר לפני גל העלייה זה . אין לו מקבילה בריכוזים של מהגרים יהודים שעלו מברית המועצות לישראל בשנות ה – 70 או בארצות הברית בשנות ה-80 וה- 90 . תהליך זה אינו מוכר באף מחקר העוסק בתהליכי השתלבותן של קבוצות מהגרים אחרות בישראל , למעט עולי אירופה בשנות ה- 30 וה-40 של המאה ה- 20 אם כי גם כאן קיימים הבדלים מהותיים .

סיכם וערך: עמי סלנט , מידען ועורך התוכן של אתר "רגעים היסטוריים".

מקור וקרדיט :

עיונים בהיסטוריה חברתית של ישראל

מחבר/ים: משה ליסק

שם הספר: עיונים בהיסטוריה חברתית של ישראל

מקום ההוצאה: ירושלים

שם ההוצאה: מוסד ביאליק

5