מקלטים גרעיניים רבים נבנו במהלך שנות ה-50 במערב, במזרח וכן בארצות הברית. במהלך המלחמה הקרה מדינות רבות בנו מקלטים גרעיניים לבכירי ממשל ולהגנת מתקנים צבאיים חיוניים. עם זאת היו תוכניות לשימוש במבנים בעלי מחסנים תת-קרקעיים חזקים, כמקלטים גרעיניים ארעיים. ההדף הראשוני של פיצוץ גרעיני היה עשוי לקבור מקלטים אלה על יושביהם תחת טונות של פסולת. לחלופין עשוי היה ההדף להסיר את המסגרת העליונה של המקלט ולהופכו לבלתי מוגן.
בסוף שנות ה-40 התעוררה בארה"ב בהלת המקלטים האטומיים. היא הואצה לאחר שיגור הספוטניק הסובייטי לחלל, ב-1957, כשהתברר שבידי הרוסים טילים בעלי טווח פגיעה בארה"ב. אזרחים אמריקאים החלו לבנות מקלטים אטומיים בחצר ביתם. הממשל הוסיף וליבה את הפאניקה, ודובריו הדגישו את הצורך הדחוף בבניית מקלטים מול האיום הסובייטי. מסע תעמולה גדול נוהל על ידי משרד ההגנה האמריקאי, במסגרתו נטען כי אם רק ינקטו האזרחים שורה של פעולות פשוטות של הגנה אזרחית, הישרדותם מול הנשק הגרעיני הרוסי מובטחת. חוברות וסרטי הדרכה הסבירו כיצד לבנות מקלטים, באיזה מזון יש להצטייד ולאיזה תדר יש להאזין במכשיר הרדיו.
מיליוני חוברות קומיקס חולקו לתלמידי בתי הספר, ובהם כיכב הצב "ברט", שדירבן אותם "להשתטח ולתפוס מכסה" ("duck and cover"), בכל פעם שיבחינו בהבזק של פיצוץ גרעיני. דורות רבים של ילדים אמריקאים השתתפו בתרגילים שגרתיים, שבמסגרתם, לקול שריקה, היו מזנקים אל מתחת לשולחנות, תוך שהם מכסים את ראשיהם בכפות ידיהם. כתבי עת פופולריים פירסמו מפרטים טכניים של מקלטים אטומיים, בשיטת "עשה זאת בעצמך". מאות יזמים זריזים הציעו למכירה מקלטים אישיים ומשפחתיים במחירים שנעו ממאה ועד 5,000 דולר. אלה נמכרו כמו לחמניות חמות. הגדיל לעשות חוואי מאיווה שבנה מקלט אטומי שיכול היה להכיל 200 פרות.
הנשיא ג'ון קנדי הצהיר ב"נאום לאומה", בינואר 1961, כי "התוכנית הרצינית הראשונה לבניית מקלטים להגנה אזרחית יצאה לדרכה. היא תגן על 50 מיליון אנשים". הנשיא גם הציע לכל אזרח לנקוט יוזמה עצמית ולבנות מקלט אטומי למשפחתו "מהר ככל האפשר".
כמובן שמסע התעמולה לעידוד בניית המקלטים היה בגדר זריית חול בעיני הציבור. היה ברור כי הסיכויים לשרוד מתקפה גרעינית סובייטית, גם למי שימצא מחסה במקלטים המתוחכמים ביותר, הם זעומים ביותר. זה היה ניסיון הסברתי להרגיע את האזרחים המפוחדים, להבטיח להם שפצצה גרעינית אינה נוראה כל כך, ובעיקר להראות להם שהממשל אינו שוקט על שמריו ועושה הכל כדי להגן עליהם.
ואכן, לא חלף זמן רב עד שקנדי וממשלו הודו כי היתה זו טעות לעודד בניית מקלטים אטומיים. בהשראת שר ההגנה, רוברט מקנמארה, גובשה מדיניות חדשה, שעיקרה הרתעה גרעינית הדדית מול בריה"מ. אזרחי ארה"ב הפכו את המקלטים בחצרותיהם למרתפי יין, או פשוט מילאו אותם בחול.
המקלט האטומי שנבנה עבור הנשיא קנדי בשנת 1961 בבית הקיץ של הנשיא בפלורידה
בתחילת שנות השמונים, מעט לפני סיום המלחמה הקרה, בנתה ממשלת ארה"ב שיכון תת־קרקעי במדינת יוטה, שמטרתו לשמש מקלט מפני התקפה גרעינית. 10 מיליון דולר בערכים של אז הושקעו בבניית 32 דונם של יחידות דיור מתחת לקרקע, תוך הקפדה על הסוואת הכניסות לשיכון בתוך שטח חקלאי – כדי שמטוסי אויב לא יוכלו לזהותן.
שוויץ : המקלטים האטומיים הם כיום בתי מלון
שווייץ בנתה רשת ענפה של מקלטים גרעיניים (הדבר היה כרוך בהקשחת מבנים ממשלתיים כמו בתי ספר). המקלטים בשווייץ מסוגלים להגן על האוכלוסייה כולה ולספק לה מזון במהלך שנתיים לאחר התרחשות מתקפה גרעינית. בהשוואה למדינות העולם, בשווייץ קיים היחס הגבוה ביותר של מרחב ממוגן לעומת כמות האוכלוסייה. כל המקלטים בשווייץ מסוגלים לעמוד במתקפה גרעינית ובפני מתקפות כימיות או ביולוגיות. הדרישה לעמידות בפני הדף משתנה בהתאם לגודל המבנה. המבנים הגדולים ביותר מאובזרים במקלטים ייעודיים החצובים באבן. מדינות מערב אירופאיות נוספות שדאגו למקלטים שכאלו הן פינלנד ושבדיה.
ברית המועצות לשעבר ומדינות הגוש המזרחי תכננו ברוב המקרים את תעלות הרכבת התחתית גם כמקלטים רגילים וגרעיניים למקרה של מתקפה גרעינית.
העניין במקלטים גרעיניים דעך לאחר תום המלחמה הקרה. בשווייץ, רוב המקלטים האזרחיים אינם מצוידים עוד באוכל ובמזון הדרושים לשהות ממושכת. מספר רב של מקלטים משמש כעת לצרכים אחרים (כמרתפי יינות,כחדרי סקי וכחדרי כושר). ברם, העניין במקלטים שב לסדר היום לאחר מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר בארצות הברית.
דווקא בשווייץ הנייטרלית ושוחרת השלום נמצא היחס הגבוה ביותר של מקלטים גרעיניים לעומת כמות האוכלוסייה. שווייץ בנתה רשת ענפה של מקלטים אטומיים שמסוגלים להגן על האוכלוסייה כולה. אפשר לקנא בשווייצרים ואפשר לטעון שהם מעט פרנואידים. כך או כך, אין להתפלא על כך שרבים מהמקלטים האטומיים בשווייץ נותרים חסרי שימוש ומשנים את ייעודם המקורי לייעודים מענגים מעט יותר: מרתפי יינות, חדרי כושר ואפילו מלון.
Null Stern Hotel, או בתרגום לעברית "מלון אפס כוכבים", ממוקם באזור אפנצל הפסטורלי, בסמוך לגבול עם אוסטריה. למיקום הזה יש חשיבות גדולה במיוחד שכן אחרי לילה בבונקר מתחת לאדמה הנפש משוועת לקצת אוויר צח וירוק בעיניים ואת אלה האזור מספק בשפע.
להפיכתו של הבונקר האטומי למלון אחראים האמנים והאחים התאומים פרנק ופטריק ריקלין. הם לא התאמצו להסוות את ייעודו המקורי של המלון, וזאת כחלק מהחזון האמנותי שלהם. קירות הבטון החשופים, הדלתות המשוריינות ומערכת האוורור האימתנית והרועשת עדיין שם. לאלה הוסיפו האחים טאץ' חמים ונעים, עם ריהוט עתיק.
מקור וקרדיט : שווייץ: פעם מקלט אטומי היום מלון אקולוגי – שווייץ – מסע אחר
ברה"מ : בונקר 42- מוזיאון המלחמה הקרה -Taganka
תכנון הבונקר החל עוד בשנות ה-40, בהוראתו של סטאלין. לאחר הטלת הפצצות האטומיות על יפן, היה ברור שהמקלטים הישנים אינם עומדים בדרישות החדשות, להגנה מפני פצצה אטומית: גלי ההדף והקרינה. לכן, ממש בלב מוסקבה, בשכונת מגורים, נבנה בונקר ענק בגודל 7,000 מטרים רבועים, בו עבדו כל יום עד 600 איש, מצבת כוח אדם של 2,500 איש! בשנות השישים הבונקר היה מצויד בכל הנחוץ, למקרה של מתקפה גרעינית מצד ארה"ב: מלאי מזון, מסנני אוויר, דלק ומים, זאת, בכדי לספק מספר חודשים של חיים, לצוות המתחזק. בשנות ה-80 האיום על המלחמה האטומית נחלש והבונקר איבד מחשיבותו.
בשנת 2006 האובייקט הוצע למכירה פומבית ונרכש על ידי חברה פרטית. הבעלים שיפצו את המקום ושיחזרו את המקלט כמוזיאון מרתק על עידן המלחמה הקרה. הסיור מתחיל בירידה ארוכה לקומה מינוס 18, כלומר 65 מטרים מתחת לפני האדמה. בסיור עוברים במערכת עצומה של מנהרות, חדרים, מעליות ומתקנים ביטחוניים. ברקע ניתן לשמוע את רכבת המטרו, שעוברת מתחת ומעל המקום ואת מי התהום המחלחלים מכל עבר.
מקור וקרדיט : בונקרים סודיים מתחת לאדמה בלב מוסקבה | למטייל
גרמניה
בתקופת המלחמה הקרה הוקמה בגרמניה עיר תת־קרקעית נוספת, הפעם בסמוך לבון. מטרת העיר היתה לספק מקלט ל־3,000 בכירי הממשל המערב־גרמני במקרה של התקפה גרעינית. העיר מחולקת לכמה חלקים וכוללת אזורי מגורים, מרכזים רפואיים ואפילו אולפן טלוויזיה.
אוסף צילומים היסטוריים בנושא
מקורות המידע
כיצד לשרוד מתקפה גרעינית (חוברת) – ויקיפדיה
3
