הכלי המוזר והחמאה העתיקה
מאת: ד"ר יעל עבאדי-רייס , מכון דוידסון , מכון וייצמן , 15 במאי 2021
חבית חרס שוכבת, עם ידיות משני צידיה, מלמדת אותנו רבות על התפתחות החקלאות המוקדמת בתקופה הכלקוליתית
כלי חרס הם הממצא הנפוץ ביותר בחפירות ארכיאולוגיות והם אמצעי משמעותי וחשוב לזיהוי תקופות קדומות. לעיתים קרובות קל לזהות את השימוש שעשו הקדמונים בכלי, על פי הדמיון שלו לכלים שקיימים גם היום: למשל קערה, קדרה, קנקן, סיר בישול. אך המלאכה הרבה יותר קשה כשצורתו של כלי החרס מוזרה והוא אינו דומה לאף כלי במטבח שלנו. לשם מה יצרו אותו?
האם אכלו חמאה כבר לפני 6,000 שנה?
ביות בעלי חיים וגידולם בעדרים החל באזורנו בתקופה הניאוליתית, לפני כ-8,000 שנה, והתבסס בעיקר על צאן. בתקופה הכלקוליתית כבר למדו החקלאים להשתמש בבעלי החיים במשק לא רק כמקור לבשר, אלא החלו להפיק מהם חלב, לגזוז מהם צמר ולנצל את כוחם לנשיאת משאות ולחריש.
חליבת הצאן סיפקה לאנשי התקופה הכלקוליתית מקור מזון זמין, עשיר בסידן, בחלבון ובשומן, וגיוונה את תזונתם של תושבי הכפרים הקדומים. אך חלב ניגר לא מחזיק מעמד זמן רב ללא קירור, שכמובן לא היה אז בנמצא, ותוך זמן קצר הוא תוסס ומתקלקל. עיבודו למוצרים כגבינה, לבן, יוגורט וחמאה אִפשר לשמור אותו לאורך זמן. ניצול התסיסה של החלב היה שלב ראשון בדרך לייצור מוצרי חלב, ונדרש עוד זמן רב לשכלל את הטכנולוגיה הזאת. בתקופה ההיא כבר ידעו להפיק חמאה מחלב בתהליך שנקרא חביצה: טלטול מתמשך של החלב בתוך כלי, שנמשך עד ששומני החלב נפרדים מהנוזל המימי.
צורתה של המחבצה מהתקופה הכלקוליתית מתאימה היטב למטרה הזאת. שתי הידיות בקצוות מאפשרות לתלות את הכלי, וכך לנדנד אותו בלי לשאת את משקלו; הצוואר הצר לא מאפשר למשקה להינתז החוצה, והחלב נהדף ממנו אל הקצה השטוח. הפתח הקטן של הכלי מלמד שלא הכינו בו חמאה מוצקה, אלא היא נשארה במצב נוזלי שאִפשר למזוג אותה החוצה מהכלי. ייתכן שהחביצה נעצרה בשלב שבו פתיתי חמאה צפו בנוזל, ואחרי מזיגה וסינון נותרה חמאה מוצקה.
2