היום בהיסטוריה מרץ 1974: סיום האמברגו של אופ"ק על ארה"ב בגין התמיכה בישראל

1210

לאחר מלחמת יום הכיפורים, הטילו מפיקות הנפט במזרח התיכון (ראו נפט במזרח התיכון) חרם על מדינות המערב שתמכו בישראל. מלבד זאת, הן הביאו גם לידי החלטה בארגון אופ"ק להעלות את מחיר חבית הנפט בשיעור מדהים: מ-2 דולר אמריקני לפני המלחמה הרקיע עד 40 דולר אמריקני לאחר ההחלטה.

כתוצאה מכך, שותקה כמעט התחבורה במערב אירופה, וזו שבאמריקה הצפונית התקשתה לפעול. במפעלי תעשייה חדלו לעבוד, חברות כלכליות בעלות עצמה התמוטטו לחלוטין ובמערב אירופה לא יכלו התושבים לחמם את בתיהם בעיצומו של החורף הקר.

המשבר גרם גם לשינוי דרמטי במאפייני המכוניות הנמכרות. מנועים קטני נפח והנעה קדמית הפכו לרווחיים. מכוניות גדולות (בעיקר אמריקאיות בעלות מנועי V רבי צילינדרים) כמעט ונכחדו כליל. חברות רכב (בעיקר יפניות) שדגמיהן היו חסכוניים מלכתחילה זכו להצלחה, בעוד אחרות ספגו הפסדים אדירים ואיבדו את השוק למתחרים היפניים.

הלקחים

הלקחים שהופקו בסופו של המשבר הם בהחלטות של ההנהגות במדינות מערב אירופה לבטל את תלותן בארגון אופ"ק, בעיקר על ידי הגברת חיפושי נפט בים הצפוני, שמופק בו נפט באופן מסחרי.

בארצות הברית החליטו שלא להעניק לארצות ערב שוב יכולת להשבית את המשק האמריקני והרקע למלחמת המפרץ ולמלחמת עיראק, היה גם בשל זכר הימים הקשים בעת משבר האנרגיה.

מטרתו המוצהרת של חרם הנפט הערבי הייתה לגרום למדינות הצרכניות (מערב אירופה, ארצות הברית ויפן) להסיר את תמיכתן בישראל במסגרת הסכסוך הישראלי-ערבי, ובכך לבודד את ישראל מהבחינה המדינית. חרם הנפט פעל בשיטה דיפרנציאלית, המדינות הצרכניות סווגו לשלוש קטגוריות על פי יחסן לערבים. מדינות שסווגו כידידותיות לערבים (צרפת ובריטניה) קיבלו אספקת נפט סדירה, מדינות נייטרליות (יפן, גרמניה, איטליה) סבלו מקיצוצים באספקה, מדינות עוינות (ארצות הברית, הולנד, דרום אפריקה) לא קיבלו דבר.

מפת היחסים הבינלאומיים באותה תקופה עמדה בסימן המלחמה הקרה. העולם היה מחולק לשלושה גושים: הגוש המזרחי, הגוש המערבי וגוש המדינות הבלתי מזדהות. חרם הנפט הערבי פעל על הגוש המערבי. לשיטה הדיפרנציאלית שהנהיגו מובילי החרם היה אפקט של הפרד ומשול – הערבים הצליחו לפצל את הגוש המערבי, הישג מדיני חסר תקדים באותה תקופה. מדינות שעד החרם היו נייטרליות, ואף נטו לצדד בישראל בסכסוך הישראלי-ערבי, הפנו עורף לישראל וקיבלו את טענות הערבים במלואן. רמת הכניעה לדרישות הערבים עמדה ביחס ישיר לרמת החשיפה והתלות בנפט הערבי. יפן לדוגמה, שהייתה תלויה לחלוטין בנפט הערבי, הזדרזה להוציא הצהרה מדינית שבה היא מגנה את ישראל, קוראת לה לסגת באופן מיידי לקווי 1967 ומאיימת בניתוק יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

לארצות הברית הייתה חשיפה נמוכה יחסית לנפט הערבי ולכן היא עמדה בלחץ, המשיכה לגבות את העמדה הישראלית ואף העבירה משלוחי נשק וסיוע כלכלי במהלך מלחמת יום הכיפורים. לאמריקאים היו גם שיקולים אחרים לתמיכה בישראל: יותר משהם פחדו מנשק הנפט הערבי, הם חששו מהשתלטות סובייטית על המזרח התיכון. מצרים וסוריה היו בעלות ברית של הסובייטים, וקיבלו מהם סיוע צבאי בהיקף נרחב. ארצות הברית, שדגלה בתאוריית הדומינו, לא יכלה להרשות שבעלת בריתה תוכרע על ידי נשק סובייטי, שכן השלכות של אירוע כזה ישפיעו על כל הזירות בעולם (גרמניה, וייטנאם, אמריקה הלטינית וכו').

הזהב השחור של אופ”ק נוצץ פחות; שדה קידוח נפט באמריקה. צילום: Loco Steve

התמודדות עם נשק הנפט

ההצלחה הרבה של השימוש בנשק הנפט ב-1973 הכניסה את העולם לסחרור. הביקושים לנפט עלו, ההיצע ירד והמחירים זינקו לשמיים. עליית המחירים הכניסה את הכלכלה העולמית למיתון עמוק. המדינות הצרכניות פיתחו מספר דרכים כדי להתמודד עם נשק הנפט:

גיוון מקורות נפט. הצרכניות הגדולות החליטו לא להסתמך רק על אזור גאוגרפי מסוים למרות הנוחות שיש בכך, אלא להשקיע בחיפושי נפט במקומות שונים בעולם ובכך להשיג גמישות מסוימת במקרה של חוסר יציבות באחד האזורים.

הקמת מאגרים לשעת חירום. ארצות הברית למשל הקימה מאגרי ענק שיכולים לספק את כל צריכתה במשך כחודשיים.

גיוון מקורות אנרגיה. בהרבה מדינות מפותחות החליטו לא להסתמך רק נפט אלא לפתח מקורות אנרגיה חלופיים, כגון: אנרגיה גרעינית, אנרגיה ירוקה ואנרגיה מתחדשת.

הקמת סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA). המדינות הצרכניות הקימו לעצמם גוף בינלאומי שיאסוף נתונים על שוק הנפט, יגביר את השקיפות ויעזור לתכנן מדיניות אנרגיה גלובלית.

מקורות

משחקי הנפט: אופ”ק מאבד את המינוף

2
· ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *