החנוכייה של משפחת פוזנר היא חנוכייה המשתייכת למשפחתו של הרב האחרון של העיר קיל לפני השואה, עקיבא ברוך פוזנר. זו גם כותרתו של תצלום שצילמה אשתו של הרב פוזנר, רחל, ב-11 בדצמבר 1931. בתצלום נראית חנוכייה ובה שמונה נרות כשהיא מוצבת על אדן החלון של בית מספר 60 ברחוב סופיינבלטר בקיל. מעבר לרחוב נראה דגל המפלגה הנאצית מתנוסס על הבית מספר 35 באותו רחוב, בו שכנו משרדי המפלגה הנאצית בקיל. החנוכייה ניתנה על ידי בני משפחת פוזנר ליד ושם בהשאלה, ומוצגת במוזיאון יד ושם. על גב התצלום רשמה רחל פוזנר טקסט בו הביעה ביטחונה בכך שהיהדות תשרוד את הנאציזם.
התצלום הועבר והועתק לאורך השנים בין ארכיונים שונים והוצג בתערוכות ובספרים בנושא יהדות גרמניה ערב השואה. תיארוך התצלום הוטל בספק, אך מחקר שהתחקה אחר התצלום המקורי הביא לתיארוך מדויק.
התצלום התפרסם בתקשורת ותולדותיו פורסמו במספר כלי תקשורת ישראליים, גרמניים ובינלאומיים לאחר תום מלחמת העולם השנייה ותום השואה. גרהרד פאול (אנ') סקר את תולדות התקבלותו של התצלום כסמל לרדיפה ולהתנגדות יהודית רוחנית.
משפחת פוזנר והחנוכיה
עקיבא ברוך פוזנר (ארתור פוזנר) היה הרב האחרון של קיל שבגרמניה. הוא כיהן בין 1924 ל-1933 בבית הכנסת ברחוב גתה (Synagoge Goethestraße) בקיל. בשנת 1925 נישא פוזנר לרוזי-רחל פוזנר, כתבת חדשות חוץ. בשנה זו או מעט לאחר מכן קנו השניים את החנוכיה העשויה נחושת, בה שמונה נרות בשורה והשמש, הנמצא במרכז הנרות, בולט על זרוע בזווית ישרה מחוץ לשורה.
בשנת 1926 התיישבה משפחת פוזנר ברחוב סופיינבלטר 60 בקיל. בבניין מצדו השני של הרחוב, ברחוב סופיינבלטר 35, היו משרדי המפלגה הנאצית של העיר. בדצמבר 1931, בחג החנוכה, הציבו בני משפחת פוזנר את החנוכיה בחלון ביתם, בצד הפונה לרחוב, לפי המנהג. ב-11 בדצמבר 1931 (ב' בטבת התרצ"ב) צילמה רחל פוזנר את החנוכיה עם שמונה הנרות והשמש, כשברקע, במטושטש, נראה הבניין שמעבר לרחוב, ששימש את מטה המפלגה הנאצית בעיר, ועליו תלוי דגל צלב הקרס,
בשנה שלאחר חג החנוכה בו צולם תצלום זה התחזק מעמדם של הנאצים בקיל. ראש סניף המפלגה הנאצית בקיל מיולי 1932 היה ולטר ברנס (Walter Behrens), שממרס 1933 ועד מאי 1945 היה ראש עיריית קיל, שבה זכו הנאצים להישגים בבחירות של יולי ונובמבר 1932. ב-3 באוגוסט 1932 הותקף בית הכנסת בקיל בפצצות. הרב פוזנר פעל נגד האנטישמיות בפרסומים ובנאומים, בנוסף לפעילותו כרב וכמלומד במדעי היהדות. בין היתר היה מעורב בדיונים בין-דתיים עם הבישוף של אוסנברוק וילהלם ברנינג (Wilhelm Berning) ועם הכומר אולהורן (Uhlhorn) מאקרנפרדה (Eckernförde). גם לאחר ההתקפות על בית הכנסת ועל חנות כלבו מרשת קרשטט (Karstadt) נקט פוזנר עמדה בפומבי.
בנובמבר 1932 עברה משפחת פוזנר דירה, לרחוב יאן (Jahnstraße) מספר 6.
המחלוקת על שנת הצילום
על גב התצלום כתבה רחל פוזנר את השנה 5692 בלוח השנה העברי ומתחתיה בסוגריים את השנה 1932 בלוח השנה הגרגוריאני. הנתונים אינם תואמים. שנת 5692, התרצ"ב, היא 1931. אי ההתאמה הייתה בסיס לטענות בדבר זיוף התצלום.[5] כ"ה בכסלו, תרצ"ב, היום הראשון להדלקת הנרות, היה ב-5 בדצמבר 1931. רק בתרצ"ג, 5693, היה התאריך העברי של חג החנוכה תואם את שנת 1932, השנה אותה רשמה פוזנר על גב התצלום. ייתכן שאי ההתאמה מקורו בלוח שנה של הקהילות היהודיות בשלזוויג-הולשטיין, שבו נרשם התאריך העברי של תרצ"ב במקום של תרצ"אהמידע השגוי הזה תואם את הרישום בכתב ידה של רחל פוזנר על גב התצלום. גרהרד פאול ציין את 1931 כשנת צילום התצלום.
קורות החנוכייה
משפחת פוזנר היגרה ביוני 1933 לבלגיה ומשם לירושלים ב-1934. החנוכייה והתצלום המקורי היו ברשות רחל פוזנר עד פטירתה ב-1982. את החנוכייה והתצלום קיבלה בתה של רחל, שולמית מנסבך. ממנה קיבל את החנוכייה בנה, שמתגורר בבית שמש, וממנו קיבל את החנוכיה בנו, נינם של רחל ועקיבא פוזנר. משפחת פוזנר העבירה את החנוכייה והתצלום בהשאלה ליד ושם. החנוכייה מוצגת במוזיאון יד ושם לתולדות השואה. כל שנה בחנוכה שבה החנוכייה למשפחת פוזנר, לשם הדלקת הנרות, ולאחר החג מוחזרת למוזיאון יד ושם.
1
פוסט מעניין