קציר הזעפרן באיי כרתים וסנטוריני הקדומים

194

קוטפת זעפרן- פרסקו מסביבות המאה ה-17 לפני הספירה שנמצא באתר אקרוטירי באי היווני סנטוריני. שייך למה שמכונה התרבות המינואית

The Saffron Goddess (1600 B.C.) is a detail from a Minoan fresco depicting a saffron harvest, Akrotiri, Santorini island, Greece

קציר הזעפרן מתואר ראשון בארמון  אקרוטירי ציורי הקיר של כרתים המינואית,

התרבות המינואית — תרבות ששלטה באגן ים התיכון עד לפני 3,400 שנה. 

 אקרוטירי (Akrotiri), הוא אתר ארכיאולוגי מרתק . באתר ניתן להתרשם משרידיה של עיר מינואית עתיקה, שנקברה בהתפרצות הגדולה של הר הגעש במאה ה-15 לפנה"ס. הסברה היא שתושבי אקרוטירי הקדומה צפו את ההתפרצות וברחו, וזאת משום שלא נמצאו במקום שלדים וחפצי ערך. האתר שמור היטב ונמצאו בו בניינים, חלקם דו קומתיים, ציורי קיר מרשימים, גרמי מדרגות ועוד.

האתר מספק הצצה נדירה לחיים העירוניים בתקופה המינואית. המבנים המרשימים של אקרוטירי כוללים בתים בני שלוש קומות (חלקם עם מרפסות) המעוטרים בציורי קיר שהשתמרו בצורה יוצאת דופן.

ציור פרסקו , אקרוטירי (Akrotiri),

התרבות מיניואנית הוא ציוויליזציה עתיקה שהתפתחה באיים של כרתים, של סנטוריני וכנראה גם בחלק גדול מה- הים האגאי, דרומית של יוון לפני 3,000 שנה.

התרבות המינואית שיגשגה בעידן הברונזה, בין 2000 ל-1400 לפנה"ס, והיתה התרבות המפותחת הראשונה באירופה. היא פיתחה שיטת כתב ראשונית, הקימה מושבות וייסדה אימפריית סחר. הארכיאולוג הבריטי סר ארתור אוונס טבע את השם "התרבות המינואית", על שמו של המלך מינוס. ארמונו של מינוס נחשף והתגלה כמבנה עצום ומורכב..

התרבות המינואית נחשבת לציוויליזציה הראשונה באירופה. היא התפתחה באי כרתים וסנטוריני החל מהתקופה הניאוליתית באלף השביעי לפנה"ס כשהגיעו מתיישבים ראשונים לאיים, כנראה מאנטוליה. המינואים העמידו את האמנות והיופי של היחיד בראש מעייניה של תרבותם. הם אף החזיקו באמונה ייחודית, שבה לא הייתה היררכיה בין האלים, למעט מגדרית. בפולחן המרכזי של אמונתם ניתן לאלות מעמד גבוה משל האלים.

תרבות הייתה עדיין נפוצה בתקופת הברונזה עד 1450 לפנה"ס לערך, אז נחרבה בעקבות ההתפרצות הגעשית באי סנטוריני, שגרמה להרס רב, שריפות ענק והשמדת שדות חקלאיים ובעלי חיים אפילו בכרתים, ביניהם מפרידים מעל למאה קילומטרים של ים פתוח. כמאה שנה לאחר האירוע, פלשו המיקנים לכרתים ופתחו תקופה חדשה בתולדות האי והאזור. המורשת האדריכלית, בידע וביישום, של המינואים עברה בירושה לכובשים המיקנים.

מה הקשר בין פרסקו הזעפרן  בארמון אקרוטירי וצמח הזעפרן ?

בין הצמחים שהיו קיימים כבר בעידן המינואי באיי סנטוריני וכרתים , אנו יכולים לציין זעפרן, שקדים, חבושים, אפונה, חומוס, חרוב, סלרי, גזר, כרוב, אספרגוס, כמו גם צמחים ארומטיים: שמיר, טימין, מרווה, נענע ועוד.

מוצא הצמח זעפרן  מכרתים וסנטוריני ומשם התפשט גידולו ליוון העתיקה. ישנן עדויות לכך שהשומרים השתמשו בו לצביעת בדים וריפוי עוד לפני 5000 שנה. כפי הנראה כבר בשחר התרבויות היו קיימים קשרי מסחר בין יוון וארצות מסופוטמיה. הזעפרן (Crocus sativus דומה מאוד למה שקרוי כיום "כורכום" (Curcuma longa, אך נדיר יותר ונחשב לתבלין היקר ביותר. כדי ליצר ק"ג אחד יש צורך ב 150,000 פרחים, או יבול של כ 20 דונם (2 קמ"ר). חומר הצבע הצהוב והתבלין מופקים מעמודי העילי שבמרכז הפרח. באשור ובבבל השתמשו בו לגרוש רוחות רעות בזמן לידה וביוון פיזרו את הכורכום בתיאטראות לבישום האוויר. ישנם עדויות למרשמים רפואיים של זעפרן שנתנו על ידי מרפאים מצריים ונתגלו בפפירוס אברס משנת 1600 לפנה"ס. באותה תקופה הוא נחשב לצמח חשוב ושימש לצביעה וריפוי בתרבות המינואית (מאה 15 לפנה"ס), שהתפתחה באי כרתים והיתה מבשרת התרבות היונית הקלאסית. הזעפרן שימש לריפוי טווח רחב של מחלות – מראומטיזם ועד חצבת. פליני (מאה 1 לפני הספירה ) שיבח את תכונותיו של צמח הזעפרן וכתב בין השאר שאבקת זעפרן שימשה לריפוי תופעות שלאחר שיכרות.

במקרא הוא נקרא בשם כרכום ומוזכר בין מיני הבשמים והקטורות שהשתמשו בהם בבית המקדש: "נרד וכרכם קנה וקינמון" (שיר השירים ד, י"ד). הרמב"ם ציין את תכונותיו לטיפול בבעיות קשות של מערכת העיכול: "כשהיו ליחות רעות, כשהם בתוך גרם עורות האצטומכא נבלעות, הנה הרפואה היותר משובחת להריקם… זעפרן". גם באירופה בימי הביניים יחסו לו יכולת לעורר את התאווה. במאה העשירית הוא גודל בעיקר באזור איספאהאן שבפרס ומצא דרכו לשווקים באירופה. החל מהמאה ה15 החלו לגדלו גם באנגליה.

ראו גם :

The Ladies Fresco at Akrotiri (Santorini, c. 1700 BC).

0
· · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *