אסף מונד . "הלוואי שהצפלינים יבואו תמיד- הפערים והסתירות בייצוג התקיפות של ספינות אוויר בבריטניה במלחמת העולם השנייה, " היסטוריה  ( כתב העת של החברה ההיסטורית הישראלית ) ,גליון 133  , אב תשע"ד, עמודים 63-93 .

סיכום המאמר המרתק של ד"ר אסף מונד (סיכם :עמי סלנט , עורך האתר "רגעים היסטוריים" ): 

ליל ה-8 בספטמבר 1915 היה סתווי ונעים. רוח קלה נשבה ברחובות לונדון ומצע דק של ערפל נח על פני העיר, אך השמיים היו מוארים היטב. בסביבות השעה 22:45 צעד לו המשורר והסופר ד"ה לורנס ( D.H. Lawrence) אל ביתו שבאזור המפסטד בלוויית רעייתו כשלפתע הרעידו פיצוצים וקולות ירי את שמי הלילה. בני הזוג הפנו את מבטם לכיוון מערב, ושם , ככל הנראה מעל אזור גולדרס גרין   (Golders Green) ) , ריחפה לה ספינת האוויר הגרמנית. " מעלינו בין העננים הבוהקין נתגלה צפלין: גבוה , כמו אצבע זהב קטנה ובהירה , קטן למדי, בתוך התלקחות שברירית של עננים " כתב למחרת לורנס לידידתו , ליידי אוטלין מורל והוסיף :

" מתחתיו הופיעו כתמי אש , מן הפגזים שנורו לעברו מהקרקע והתפוצצו , לפתי הופיעו הבזקים קרוב לאדמה- ורעש גדול של טלטול. כפי שכתב מילטון : מלחמה בגן עדן, אך אלו לא היו מלאכים, היו אלו צפלינים קטנים ומוזהבים , כמו עולם ארוך וסגלגל, גבוה מעל. נראה היה כאילו הופר הסדר הקוסמי, כאילו הופיע לו סדר חדש, שמים חדשים מעלינו , וכאילו העולם בכעסו מנסה למנוע זאת. ואז האור הקטן , הסגלגל והארוך , העולם החדש שבשמים , נעלם שוב. "

עשרים ושניים מתושבי לונדון , כמחיצתם נשים וילדים , נהרגו בהתקפה זו של הצפלינים הגרמנים – התקיפה הרביעית שנערכה מעל לעיר הבירה של האימפריה, והקטלנית ביותר שידע העורף הבריטי עד אז.

לורנס ורעייתו הכירו ככל הנראה היטב את ההנחייה המשטרתית שהופצה כחודשיים וחצי קודם לכן , וקבעה במפורש ש"במהלך תקיפה אווירית הציבור מתבקש שלא לצאת אל הרחוב, שבו הוא עלול להיפגע". אלא שהמשורר  והסופר לא היה מסוגל להתיק את מבטו מספינת האוויר המשוטטת לה באין מפריע בגובה של 2500 מטר ומטילה פצצות במשקל שלוש מאות ק"ג. "איני יכול להתאושש מכך שהלבנה איננה מלכת השמיים בלילה , והכוכבים אינם המאורות המשניים", כתב לידידתו במכתב הנזכר.

הפחד מפני הצפלינים הגרמניים בימי מלחמת העולם הראשונה וההתפעמות מהם היו רכיב משמעותי בחיי העורף הבריטי המותקף. כדי להמחיש טענה זו מציג  ד"ר אסף מונד במאמר מרתק את סיפורו של הצפלין במלחמת העולם הראשונה  דרך שלבי ייצוגיו השונים: החל מהאיום שהציב בפני התושבים הבריטיים ערב פרוץ הקרבות , עבור לסכנת המוות שהביא לרחובות בריטניה, וכלה בביטוי הגבורה שהוא עורר בקרב התושבים ובסיום תפקידו כמכשיר לחימה.

מלחמת העולם הראשונה היא אמנם עדיין אחד האירועים ההיסטוריים הנחקרים ביותר , אך ספינות האוויר נדחקו עד כה לשוליו של המחקר, ולעתים הן ממלאות רק שורות ספורות בספרים עבי-כרס המתיימרים להציג תמונה מלאה של המלחמה.

ייתכן שההסבר להדרתן של ספינות האויר מהשיח על מלחמת העולם הראשונה נעוץ במספר המועט של הנפגעים מתקיפותיהם,  ניתן להסביר את העדר העיסוק בצפלינים במחקר ההיסטורי-התרבותי  באמצעות בחינת מיקומו של הצפלין בזיכרון הקיבוצי המודרני : התרסקות ההינדבורג ( lz-129 Hindburg) בניו ג'רזי שבארצות הברית בשנת 1937 , התרסקות זו קיבעה בתרבות המערב זיכרון חזותי של הצפלין כמכונה מעופפת מיושנת ומגושמת, אך לצד הישגיה המוגבלים במלחמה אין לשכוח משנת 1915 עד שנת 1918 מדובר היה בכלי תקיפה מתקדם ומודרני, שהעמיד את תושבי בריטניה בסכנת חיים.

ראשיתו של עידן ההפצצות האסטרטגיות

עידן ההפצצות האסטרטגיות נפתח כבר בימיה הראשונים של מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 , כאשר הצפלינים נשלחו להפציץ בבלגיה. אך על אף הפצצות אלו ומספר טיסות סיור , פעילותו של הצפלין היתה זניחה. חשיבותו כנשק של טרור ופחד, לעומת זאת הורגשה היטב בברלין והן בלונדון.  על אף העיסוק הציבורי הנרחב באיום האווירי הגרמני לפני המלחמה לא הצליח מערך ההגנה הבריטי לספק מענה הולם לצפלינים ולבטח לא לבלום את תקיפותיהם באותה יעילות שעשה זאת מזג האוויר הבריטי ההסגרירי. החל ממאי 1915 החלו עשרות תקיפות של הצפלינים על לונדון לאחר מכן המשיכו הצפלינים להטיל פצצות כבדות על אזורים נוספים בלונדון והמשיכו עוד 8 פעמים לטוס מעל לונדון ולהטיל פצצות.  עם זאת בהדרגה הלכה וגברה יכולתו של כוח ההגנה הבריטי להתמודד עם האיום- בזכות תורת לחימה שפותחה  תוך כדי פעולה, נחישותם של הטייסים שנשלחו להפיל את הצפלינים. תותח מיוחד וכדורי רובה נפיצים ( Explosive bullets) שהובאו מצרפת – וכבר במהלך 1916  היתה ידם של הבריטים במערכה האווירית על העליונה. ב-5 באוגוסט 1918, בתקיפה הרביעית בלבד בשנתה האחרונה של המלחמה , הופל הצפלין השישה עשר על שטחה של בריטניה – ולאחר מכן לא שבו עוד ספינות האוויר להפציץ בממלכה המאוחדת.

בסך הכל נערכו במהלך מלחמת העולם הראשונה חמישים ואחת תקיפות של ספינות אוויר על בריטניה, והוטלו בהן כששת אלפים פצצות במשקל של מאתיים טונות. 557 בני אדם נהרגו בתקיפות אלו  ו1358 נפצעו- מספר זניח בהשוואה למספר ההרוגים בחזית המערבית. תשע המהתקיפות נערכו על לונדון , והן גרמו למותם של 181 מתושבי הבירה ולפציעתם של 504. אולם אל מול מספר הנפגעים מהצפלינים יש להעמיד את הנזק הפסיכולוגי שנגרם כתוצאה מחודשים ושנים של האפלה, הסתגרות במקלטים וציפיה מדי לילה להופעתם בשמיים של ספינת האוויר באורך של מאתיים מטרים. אך לצד הפחד מן הפצצות שהכינסו את האזרחים בעורף לרשימת קורבנות "הצפילנופוביה" (Zeppelinophobia), נולדה גם ההתפעמות ממראה הטכנולוגיה המרחפת , והסקרנות לצאת החוצה ולחזות בתופעה המודרנית ניצחה את החשש מפני ספינות האוויר והקריאה להסתתר בחשכת הבתים, פערים אלו כפי שהם עולים מן הייצוגים החזותיים של הצפלין בזמן המלחמה ומו העדויות שנשמרו, משמשים להוכחת הטענה המרכזית של מאמר זה על התגובות הסותרות שעוררו תקיפות הצפליו בבריטניה.

"טריוויליזציה של המלחמה"

הייצוגים של הצפלין בדיילי אקספרס , בדיילי מירור ובפאנץ' מעידים על חדירה ניכרת של הצפלינים אל עולם הילדים, כמו למשל אותו מורה מיורקשייר שהונצח בדיילי מירור ב19 ביוני 1916 כשהוא כולל את ספינת האוויר בחומר הלימוד. שילובן של תקיפות הצפלין בחיי הכיתה מעיד על התמודדותם של הילדים עם האיום המלחמתי שחדר לחייהם, וביטויים נוספים לכך ניתן למצוא בדיווח בדיילי מירור ב21 באפריל 1915 על הילד ששלח ציור של הצפלין לתערוכת ציורי המלחמה, או בדיווח באותו עיתון ב-17 בינואר 1916 על שני הנערים שבנו משחק המדמה תקיפת ספינות אוויר. עשיית הצפלין למשחק ילדים , כמו גם הכללתו בחומר הלימוד של בני הכיתות הנמוכות , מהווים הוכחה שהתמודדות עם התקיפות היה חוויה חובקת – כל בחיי העורף בזמן המלחמה. דרך התמודדות זו כונתה על ידי גורג' מוסה ( George Mosse) בשם "טריוויליזציה של המלחמה" , משום שהיא עשתה את המלחמה ל"שגרתית ונדושה"  או ל"הרפתקה", הקלה על על ההתמודדות עם עם המצב הכפוי החדש – וכך תרמה ליצירת מיתוס חווית המלחמה בהכחישה את מציאות המלחמה.  " אף על פי שמשנת 1915 עד שנת 1918 תקפו ספינות האוויר בכל רחבי בריטניה רק כחמישים פעם , חששו מפניהן בכל הזמן, ואף על פי שהתקיפות  נערכו רק בשעות הלילה המאוחרות , הפחד מפני הצפלינים שרר לאורך כל שעות היממה. תגובתם של הילדים, כפי שהתבטאה בציורים ובמשחקים, היתה בראש ובראשונה ביטוי לצורך להכיל את המלחמה בחיי היום יום שלהם בעורף העירוני.

בהדרגה הרומנטיקה המהפנטת שאפיינה את סיקור העיתונות הבריטית  התחלפה בסיקור כישלונו של הצפלין ובשמחה לאיד לנוכח כשלונו של הצפלין. תמונות גווייותיהם של הצפלינים היו לכוח תעמולתי והמחשה לאזלת ידו של האויב. הנשק הקטלני , שמעטפת הבד שלו מיהרה להתלקח, נחשף לעיני קורבנותיו במערומיו- ותועד במצלמה. כל צפלין מרוסק דמה למשנהו , אולם אופיים הציורי-האומנותי של התצלומים העניק להם נוכחות בולטת בעיתונים וסיקור בעל נופך רומנטי.

העיתונות הבריטית  דאגה להעביר תחושת התפעמות מהצפלין המרחף והמתרסק, ומנגד ההכרה בצורך להימלט מהמקום ולהסתתר. הצפלין אינו רק אויב – הוא מופע. ערכו אינו רק בפצצותיו, אלא גם בטרור שהוא זורע ובתחושת השגב שהוא מעורר בצופים . אותה התפעמות העניקה לשרידי הצפלין מימד מיסטיץ  עורכי ה"דיילי מירור" עדכנו את קורתיהם על תצוגות שרידי הצפלינים וניסו להמחיש את גודל האטרקציה בשורה של תמונות: מכובדים שהגיעו לפתיחת תערוכה של שרידי הצפלינים  בבירמינגהם ועוד . הביקור של בתערוכות אלו זהה לצריכתם של הצפלינים בפרסומות ולהומור בריטי בקריקטורות המתארות את ההתמודדות עימם – זוהי הכלה של ספינות האוויר בחיי היום יום , שמנטרלת את האיום שניבט מהן לקיום בעורף. ההתפעמות מגיעה אולי לשיא מסוים כאשר הצפלין מוצג בתערוכה , אך בה בעת נעשית ההתמודדות עימו לנסבלת יותר. התערוכה מציבה את הצפלין כפלא, כמוצג , כתופעה , ולצד המימד המיסטי מעניקה לו נגישות ההכלה הזו בחיי היום יום הייתה הניצחון של האזרחים הבריטיים על האיום הצפליני, והמשכה הישיר, באופן טבעי , היה גיוס שרידי  הצפלין לטובת הציבור הבריטי. כך למשל הופיעו בדיילי מירור ב15 בינואר 1917 תמונות מבתי חולים שמשתמשים בו בשרידי ספינות אוויר לקיבוע איברים פגועים, ותמונת חייל פצוע שנראה מרוצה למדי מהסד שנעשה עבורו משריד כזה.  להשלמת תמונת הניצחון הפכו שרידי ספינות האוויר לעיטורי גבורה, פצצה שנמצאה על הצפלין היתה לגביע שהוענק לטייס.

הצפלין ככוכב שביט

הצפלין , שבער בשמים ככוכב שביט , צנח אל הארץ לעיני צופים נרגשים והיה למוצר צריכה באותה תרבות עירונית שבה נשלח לפגוע. הן בשיא כוחו והן בשיא חולשתו .

הצפלין עורר בקרב הציבור הבריטי תגובות סותרות של פחד והתפעמות, ואלו התבטאו בייצוגים של ספינות האוויר שהופיעו בעיתונות היומית הפופולרית. הסתירות האלו, הפערים בין גילויי הפחד לגילויי ההתפעמות, מספקים הצצה מחקרית לאחת התופעות הנסתרות עד כה של העורף הבריטי במלחמת העולם הראשונה ואזרחיו – שהיו לקורבנות של ספינות האוויר, וחנכו את עידן המלחמות האסטרטגיות של המאה העשרים, בהן נעשו  תדיר התושבים בעורף ללוחמים בעל כורחם. ד"ה לורנס היה אולי מי שניסח בצורה הטובה ביותר את הכפילות הזו, לאחר שחזה בתקיפת הצפלינים בליל ה-8 בספטמבר 1915 : "מלחמה בן העדן" .

ראה  גם :

ג'ורג'  ל' מוסה , הנופלים בקרב , תל אביב 1993 .

German strategic bombing during World War I – Wikipedia …

רקע היסטורי

ספינת אוויר – ויקיפדיה

ספינות צפלין שימשו כספינות הפצצה בעת מלחמת העולם הראשונה, אולם לא זכו להצלחה יוצאת דופן. בתחילת המלחמה סבר המטה הכללי הגרמני כי לספינות האוויר יתרונות גדולים על פני המטוסים של אותה תקופה, מהירותן כמעט והשתוותה לזו של המטוסים, על הספינה ניתן היה להציב הרבה יותר מקלעים, כושר נשיאת הפצצות של הספינה היה גדול יותר מכל מטוס של אותה תקופה וטווח הפעולה של הספינה היה גדול בהרבה מטווח הפעולה של מטוסים באותה עת. אולם חסרונן האדיר של ספינות האוויר היה בפגיעותן הרבה לאש מנשק קל.

השימוש ההתקפי הראשון של הצפלינים התרחש יומיים לאחר הפלישה הגרמנית לבלגיה. צפלין בודד, Z VI, ניזוק מאש רובים ונאלץ לנחות בסמוך לעיר קלן. שני צפלינים נוספים נורו בחודש אוגוסט וצפלין אחד נתפס על ידי צבא צרפת. לאחר שהמטה הכללי הגרמני טעה והשתמש בצפלינים באור-יום כנגד מטרות מבוצרות ומוגנות היטב, אבד אמון הצבא בצפלינים והשימוש העיקרי בהם בהמשך המלחמה נעשה בידי הצי הגרמני.

השימוש העיקרי בצפלינים היה לטיסות סיור בים הצפוני ובים הבלטי, שם בא לידי ביטוי טווח הטיסה הגדול של הצפלינים, דבר שהוביל לזיהוי מספר ספינות אויב בטרם הצליחו לסכן את הצי הגרמני. בכל תקופת המלחמה ביצעו הצפלינים כ-1,200 טיסות סיור. שירות האוויר של הצי הגרמני אף יזם מספר טיסות הפצצה על האי הבריטי, דבר שאילץ את הבריטים להגביר את מערכת ההגנה האווירית על האי. טיסת ההפצצה הראשונה אושרה על ידי הקיסר בינואר 1915. היו אלה הפצצות ליליות אשר כוונו נגד מטרות צבאיות, אולם כיוון שבאנגליה הוכרזה האפלה, רבות מן הפצצות לא נפלו במטרתן.

פשיטת האוויר הראשונה ב-15 בינואר 1915, הייתה הפעם הראשונה שבה הופצצה אוכלוסייה אזרחית. בפשיטה זו הטילו שתי ספינות צפלין 24 פצצות במשקל 50 ק"ג האחת וכן פצצות תבערה בלתי יעילות, בנות 3 ק"ג. ההפצצה הייתה על הערים והעיירות האנגליות: גרייט יארמות', שרינגהם וקינגס לין. כתוצאה מהפצצה זו נהרגו ארבעה איש, 16 נפצעו והנזק לרכוש הוערך ב-7,740 ליש"ט. למרות זאת, התהודה הציבורית והתקשורתית של ההפצצה הייתה אדירה. בשנת 1915 ביצעו ספינות הצפלין 19 טיסות הפצצה נוספות, בהן הוטלו 37 טון של פצצות. 181 איש נהרגו בהפצצות אלה ו-455 נפצעו. בחודש פברואר 1916 נטל הצבא הבריטי את האחריות על ההגנה האווירית (אחריות אשר התחלקה עד אז בין הצבא לבין הצי הבריטי) והיסב תותחי 4 אינץ' לתותחים נגד-מטוסים. בנוסף נבנו אף זרקורים רבי עוצמה. כיוון שבמטוסי הקרב של אותם הימים לא היה עדיין מקלע בחזית כלי הטיס, שיטת הפלת הצפלין הייתה על ידי הפצצתו מלמעלה. ב-7 ביוני 1915 הופלה בשיטה זו ספינת צפלין על ידי טיס של שירות האוויר של הצי המלכותי, אשר הפיל פצצה במשקל 9 ק"ג על הצפלין LZ37 והעלה אותו באש.

פשיטות הפצצה של ספינות הצפלין המשיכו בשנת 1916. לאחר שבחודש מאי, 1916 הופצצה בטעות העיר לונדון, התיר הקיסר הגרמני בחודש יולי הפצצות מכוונות נגד מרכזי ערים. סך הכול נערכו 23 טיסות הפצצה בשנת 1916, בהן הוטלו 125 טון פצצות אשר גרמו ל-293 הרוגים ו-691 פצועים. הצפלינים החדשים שנבנו היו מסוגלים לטוס גבוה יותר, בגובה טיסה של 3,750 מטר (לעומת 1,800 מטר בצפלינים הישנים יותר) כדי לנסות ולהתחמק מאש התותחים. כדי להתחמק מאיתור על ידי הזרקורים, טסו הצפלינים מעל לגובה העננים, כל אימת שהדבר היה אפשרי, כשהם מורידים תצפיתן מתחת לגובה הענן כדי לכוון את ההפצצה. אולם באמצע שנת 1916 החלו הבריטים להשתמש במטוסי קרב שלהם מקלע חזיתי המסוגל לירות לסירוגין דרך להבי המנוע. ב-2 בספטמבר 1916 הצליח טייס בריטי להפיל צפלין אחד מתוך שישה-עשר אשר הפציצו את לונדון. הוא זכה בעיטור הגבורה הבריטי "צלב ויקטוריה". בשעות הבוקר המוקדמות ביום 24 בספטמבר 1916 אילצו מטוס קרב ואש נגד מטוסים את הצפלין L33 לנחות נחיתת חירום ליד העיר קולצ'סטר באסקס. תפיסת הספינה איפשרה לבריטים ללמוד היכן ניתן לשפר את ספינות האוויר הבריטיות. מנוע אחד מן הספינה, בעל 250 כ"ס, נלקח לשימוש בספינת האוויר הבריטית, R9, מתוצרת ויקרס.

כניסתם למערכה של מטוסי קרב יעילים סימן את קץ עדין הצפלינים כאיום אווירי ממשי במלחמת העולם הראשונה. הדור החדש של הצפלינים היה יכול להגביה טוס לגובה של 5,500 מטר, אולם בגבהים אלה התעוררו בעיות חמורות בגלל מזג האוויר הקר ורוחות חזקות אשר פיזרו את מבנה הספינות שיצאו למשימות הפצצה, לכל עבר. בשנים 1917 ו-1918 היו רק 11 פשיטות הפצצה של הצפלינים מעל אנגליה. ההפצצה האחרונה הייתה ב-5 באוגוסט 1918, בה נהרג מפקד שירות האוויר הגרמני פיטר שטרסר.

שמונים ושמונה צפלינים נבנו בתקופת מלחמת העולם הראשונה. יותר משישים צפלינים אבדו במהלך המלחמה, כמחציתם בתאונות ומחצית שנייה בפעולות אויב. הצפלינים ביצעו חמישים ואחת פשיטות הפצצה שבהן הוטלו 5,806 פצצות אשר גרמו ל 557 הרוגים ו-1,358 פצועים. נטען כי יעילותן של הפצצות אלה הייתה מעל ומעבר לנזקים הישירים שגרמו ואילצה את הבריטים להקדיש 12 טייסות ויותר מעשרת אלפים איש לצורך הגנה אווירית על האי הבריטי.

פיתוחים טכנולוגיים

דרישות המלחמה הביאו לשיפורים טכנולוגיים גדולים בייצור הצפלין. בשלהי מלחמת העולם הראשונה פתחה חברת צפלין מספר מפעלים במקומות שונים בגרמניה, חלקם קרובים יותר לחזית העימות. ספינות הצפלין החדשות היו באורך של כמאתיים מטר ובנפח של 56,000-69,000 מ"ק. ספינות אלה יכלו לשאת משא במשקל של 40-50 טון ולטוס במהירויות של 100-130 קמ"ש בעזרת חמישה או שישה מנועים מתוצרת מייבאך, כל אחד מהם בתפוקה של 260 כ"ס (195 קילוואט).

כאשר נמלטו מאש אויב, יכלו הצפלינים לטפס עד לגובה של 7,600 מטר וכן הוכיחו כי הם מסוגלים לטיסות ארוכות טווח. לדוגמה, הצפלין LZ104 שבסיסו היה בעיר ימבול שבבולגריה, נשלח בנובמבר 1917 כדי לסייע לכוחות הגרמניים במזרח אפריקה (היום טנזניה). הספינה לא הגיעה במועד ונאלצה לשוב על עקבותיה בעקבות דיווחים על מפלה גרמנית לכוחות הבריטיים, אולם היא טסה מרחק של 6,757 ק"מ ב-95 שעות ובכך שברה את השיא לטווח טיסה באותם הימים.

חלק ניכר מן השיפורים הטכנולוגיים בצפלינים בא דווקא מן המתחרה העיקרית של חברת צפלין, חברת שוט-לנץ' (Schütte-Lanz) שבסיסה במנהיים, גרמניה. למרות שספינות האוויר של חברת שוט-לנץ לא זכו להצלחה, מספר פיתוחים של פרופסור שוט שעמד בראש החברה, הועתקו על ידי חברת צפלין ויושמו בספינותיה. אלה כללו את העיצוב הדק והחלק יותר של הספינות, מערכת ההיגוי דמוית הצלב אשר החליפה את מערכת ההיגוי הישנה בצורת קופסה, מנועים בהנעה ישירה, עמדות למקלעים נגד מטוסים, ותעלות אוורור שהוציאו גז מימן מיותר מן הספינה.

מקור וקרדיט :

ספינת אוויר – ויקיפדיה

2