צעדת המוות הראשונה 1939 ע"י הנאצים

928

מאת : רות טטרקו

 העיירה הרוביישוב ( פולין , סמוך לגבול אוקראינה)

ביום רגיל בחודש דצמבר 1939 הופץ בעיירה הרוביישוב  כרוז על ידי הגרמנים . הכרוז ציווה על כל הגברים מגיל חמש-עשרה עד 65 להתייצב למחרת בשבע בבוקר במגרש הסמוך לעיירה. מי שאינו מתייצב -דינו מוות.

נפוצו שמועות שמדובר בגיוס לעבודות כפייה. רוב הגברים היהודים עשו כמבוקש, מעטים הסתתרו , ובהם אבי ודודי. את סבא לא לקחו.

באותו יום ארור התייצבו הגברים היהודים בתמימות במגרש, איש מהם לא ידע במה מדובר, אך עד מהרה התברר להם כי אותו בוקר אומלל הוא תחילתה של " צעדת המוות" – גירוש רגלי של יהודי העיירות חלם והרוביישוב אל מעבר לגבול הרוסי בחורף המקפיא בליווי  חיילים  גרמנים. אבא נאלץ להתחבא , אך אני ילדה בהירת שיער ותכולת עיניים- רצתי לרחוב פצ'צ'גומייה, שהיו בו מדרגות גבוהות שיכולתי לעמוד עליהן ולראות משם את מורד הרחוב. התמונה הייתה ברורה: הגרמנים עומדים כשרובים ושוטים בידיהם ומכים את הגברים היהודים. עיניי נפערו בזעזוע עמוק בראותי את הגברים , שאת מקצתם הכרתי, מוכים ומושפלים כך.

מהמעטים שהצליחו להינצל מצעדת המוות הראשונה של הגרמנים נודע לנו מאוחר יותר פרטים על אודותיה: היומיים הראשונים של המסע היו איומים מכל מה שהם יכלו להעלות בדעתם, אך היום השלישי היה הנורא מכל: היהודים המגורשים הגיעו לאפיסת כוחות אחרי שני ימי צעידה בקצב מהיר בקור המקפיא ללא אוכל וללא מים. קצב הצעידה הלך והואט, אנשים היו על סף התמוטטות . הגרמנים מצאו במהרה פתרון שטני לבעיה: ארבעה חיילים גרמנים התייצבו מול השורות האחרונות והחלו לקצור ביריות את אחרוני הצועדים. התחוללה בהלה איומה. למראה הנופלים והנהרגים החלה ריצה מטורפת של האחרונים קדימה בניסיון נואש להינצל מההרג. הגרמנים בצחוק רועם המשיכו ביריות. אנשים רבים נפלו היום הזה. וגופותיהם נותרו בדרך הלא סלולה שקועות בבוץ טובעני. כאשר הבחינו הגרמנים באלו שנסחבו על ידי חבריהם משום שלא היה עוד בכוחם להמשיך ללכת, השיבו אותם בצד הדרך וירו בעורפם.

בסוף אותו יום מצאו עצמם כמה מאות היהודים ששרדו את הצעדה עומדים ליד הגשר שעל נהר הבוג והם רעבים , מותשים והמומים.  לפתע פתאום נשמע הכרוז הגרמני שהודיע כי ניתנת להם עוד הזדמנות: לחצות את הגשר ולעבור לצד הרוסי. נהר הבוג היה הגבול המוסכם בין פולין תחת הכיבוש הרוסי , לבין פולין תחת הכיבוש הגרמני. מהעבר השני של הגשר עמדו חיילי הצבא האדום מופתעים, הם היו נחרצים בדעתם שלא לתת ליהודים להיכנס לשטח בכיבוש שלהם. תקוותם של הניצולים להגיע לחופש ולחיים נמוגה במהירות. הרוסים חסמו את דרכם וניסו לזרוק אותם חזרה לידי הגרמנים. בשארית כוחותיהם גילו היהודים התנגדות פסיבית , נשכבו על האדמה והכריזו כי לא ישובו לצד הגרמני.

הרוסים נאלצו להזעיק תגבורת של כמה פלוגות , ובמשך שעות גררו את היהודים , אחד אחד , לצד שני , בחזרה אל הגרמנים. כל זעקותיהם וכל תחנוניהם לא הועילו . קבוצה קטנה של בחורים צעירים יהודים הצליחה להימלט ולמצוא מסתור בבית איכר מקומי עד הלילה, והוא הוביל אותם בחסות החשכה למקום שהנהר היה בו צר יותר. הם נכנסו למים, גושי קרח צפו על פניהם, ובקור המקפיא שחו הם אל עבר הצד הרוסי. מקצתם נותרו בחיים ושבו לעיירה הרוביישוב כדי לספר על שהתרחש.

מקור וקרדיט :

רות טטרקו.  ונותרתי לבד ,

הוצאת ePublish

למידע נוסף בויקיפדיה בעברית

                     2018

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *