צילומים היסטוריים , לקט מס' 18 – עם הקשרים היסטוריים

4203

בתמונת הפתיחה מטוס הלייטניג P-38

 לוקהיד P-38 לייטנינג (ברק) הוא מטוס קרב אמריקני ששימש את חיל האוויר האמריקני במלחמת העולם השנייה.

P-38 לייטנינג היה אחד המטוסים החשובים ביותר בזירת האוקיינוס השקט. המטוס נכנס לראשונה לשירות פעיל ב-1941 ושירת את האמריקנים עד לשנת 1949. לאחר המלחמה השתמשו בו גם איטליה והונדורס.

הלייטנינג פותח לפי דרישה של אוויריית הצבא האמריקני, והתאפיין בגוף מרכזי עם שני מנועים הנתונים בגופים נפרדים בצידיו. המטוס היה רב שימושי וביצע משימות הפצצת צלילה, סיוע קרוב, צילום, סיור ובעיקר ליווי מפציצים ארוכי טווח. עד לכניסתו לשירות של ה-P-51 מוסטנג היה הלייטנינג המטוס העיקרי של צבא ארצות הברית באוקיינוס השקט ובזירת הודו-סין.

אלוף הטיס האמריקאי של כל הזמנים, ריצ'רד בונג, הפיל 40 מטוסים יפניים בזירת האוקיינוס השקט במטוס ה-P-38 שלו.

האקדח שהרג 20 מיליון איש 

זהו האקדח בו ירה המתנקש גברילו פרינציפ  ביורש העצר האוסטרו-הונגרי הארכידוכס פרנץ פרדיננד ואשתו סופי

The gun that killed 20 million people, pistol used by Gavrilo Princip to assassinate Franz Ferdinand

רקע היסטורי

ב-28 ביוני 1914 נרצחו ביריות בעיר סרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה שתחת שלטון אוסטרו-הונגריה, יורש העצר האוסטרו-הונגרי הארכידוכס פרנץ פרדיננד ואשתו סופי, הדוכסית לבית הוהנברג. הרוצח גַברילוֹ פּרינציפּ, אחד מחבורה של ששה בוסנים וסרבים, היה חבר בתנועת המחתרת הסרבית "היד השחורה", ששמה לה למטרה להפריד את תת-הקבוצה של העמים הסלאבים, דוברי השפות הסלאביות הדרומיות מהאימפריה האוסטרו הונגרית, ולאחדה תחת שלטון יוגוסלביה. הרצח, המכונה "הירייה שנשמעה ברחבי העולם", היה הניצוץ – או התירוץ – שהצית את מלחמת העולם הראשונה, והוא נחשב ליריית הפתיחה של המלחמה.

שבעת הקושרים הצעירים היו בלתי מנוסים בשימוש בנשק, ורק הודות לצירוף מקרים נדיר הצליחו במזימתם. בשעה עשר בבוקר לערך יצאו פרנץ פרדיננד, אשתו ופמלייתם מן המחנה הצבאי פילפוביץ', שם סקרו את הכוחות. מזג האוויר היה יפה באותו בוקר וקהל רב עמד לאורך הרחובות לקבל את פניהם. השיירה הייתה מורכבת משבעה כלי רכב, שבהם נסעו המושל הכללי של בוסניה, ראש העיר סרייבו, מפקד משטרת סרייבו ומכובדים נוספים. הארכידוכס ואשתו, יחד עם המושל הכללי ושומר ראשו של הארכידוכס, נסעו ברכב השלישי בשיירה.

בשעה 10:15 חלפה השיירה על פני החבר הראשון בקבוצת המתנקשים, מוחמד מחמדבשיץ'. הוא עמד וצפה בהם אולם לא ירה. מאוחר יותר טען כי לא הצליח למצוא זווית ירי נוחה ולכן החליט שלא לירות מחשש לסיכון המשימה. החבר השני בקבוצה, נֶדֶלקוֹ צַ'בּרינוביץ', זרק פצצה (היו דיווחים כי היה זה מקל דינמיט) אל עבר מכוניתו של פרנץ פרדיננד, אבל החטיא. הפצצה הרסה את המכונית השנייה בשיירה ופצעה קשות את נוסעיה, שוטר ומספר אזרחים שהיו בקהל הצופים. מיד אחר כך בלע צ'ברינוביץ' גלולת ציאניד וקפץ אל תוך הנהרהרדוד מיליאצקה. השיירה האיצה אל עבר בניין העירייה בתוך מהומה רבתי. זמן קצר אחר כך משתה המשטרה ממימי הנהר את צ'ברינוביץ', שנותר בחיים: גלולת הציאניד שבלע הייתה כנראה ישנה, או במינון נמוך מדי כדי להמיתו, והוא כשל בניסיונו להתאבד; עומקו של הנהר במקום שבו נמצא היה רק כ-10 ס"מ, ולכן אף לא טבע. הוא הוכה קשות בידי ההמון בטרם נלקח למעצר. חלק משאר המתנקשים, מתוך הנחה שהארכידוכס נהרג, או אולי רק מפחד, עזבו את המקום.

משהגיע פרנץ פרדיננד אל בניין העירייה, לקבלת הפנים שתוכננה לו, הוא הראה סימני עצבנות. הוא קטע את נאומו של ראש העיר כדי למחות ואמר "אנו באים לכאן ואנשים זורקים עלינו פצצות." לאחר מכן נרגע ושאר הטקס עבר ללא אירועים מיוחדים. חברי פמלייתו של הארכידוכס ואנשי שלטון מקומיים דנו בצעדים בהם ניתן להגן מפני ניסיון התנקשות נוסף, אולם לא הגיעו לכל מסקנה ברורה. אחת ההצעות, להכניס לעיר כוחות צבאיים שיעמדו לאורך הרחובות, נדחתה מאחר שהכוחות, אשר היו באמצע אימונים, לא היו מצוידים במדי השרד המתאימים לאירועים רשמיים. משימת האבטחה נותרה מוטלת על כוח המשטרה הקטן של העיר סרייבו. אמצעי הביטחון הבולט היחיד שננקט היה איש ביטחון נוסף שהצטרף למכוניתו של הארכידוכס ועמד על מדרגת הרכב השמאלית, כפי שניתן לראות בתמונות שצולמו מחוץ לבניין העירייה ביציאתו של פרנץ פרדיננד מן המקום.

הקושרים הנותרים לא הצליחו להתנקש בארכידוכס בגלל התקהלות ההמון ונראה היה שהתוכנית כשלה. ואולם, לאחר קבלת הפנים בבניין העירייה החליט פרנץ פרדיננד לגשת לבית החולים כדי לבקר את הפצועים שנפגעו בפצצה שזרק צ'ברינוביץ'. בינתיים ניגש גברילו פרינציפ לחנות מזון סמוכה; לא ברור אם ויתר על תוכנית ההתנקשות, או הניח שהארכידוכס נהרג מן הפצצה. כאשר יצא מן החנות ראה את מכוניתו הפתוחה של הארכידוכס חוזרת בהילוך אחורי, זאת לאחר שהנהג טעה בפנייה ליד הגשר הלטיני (אנ'). הטעות אירעה כיוון שהנהג לא ידע על השינוי בתוכנית הביקור לפיה יבקר הארכידוכס בבית החולים. פרינציפ התקרב אל הדופן הימנית של הרכב וירה פעמיים מאקדח FN מדגם 1910 חצי-אוטומטי בקוטר 7.65 מ"מ מתוצרת פבריק נסיונל. הכדור הראשון חלף דרך דופן הרכב ופגע בסופי בבטנה, והכדור השני פגע בפרנץ פרדיננד בצוואר. מאוחר יותר טען פרינציפ כי כוונתו הייתה לפגוע במושל הכללי אוסקר פוטיורק ולא בסופי. שני קורבנותיו המשיכו לשבת ברכב, אבל גססו בעודם מוסעים למעונו של המושל לקבלת טיפול רפואי. מילותיו האחרונות של פרנץ פרדיננד, דקות לאחר שנורה, כפי שדווחו על ידי לויטננט קולונל הדוכס פון האראך (von Harrach), היו: "סופי יקירתי, אל תמותי! הישארי בחיים למען ילדינו!".

פרינציפ ניסה להתאבד מיד לאחר הירי על ידי בליעת כדור ציאניד, אך הוא הקיא את הרעל והאקדח נלקח מידו על ידי אדם שהיה במקום עוד בטרם הצליח לירות פעם נוספת.

בשעות שלאחר הרצח פרצו מהומות אנטי-סרביות בעיר סרייבו, אולם הן פוזרו על ידי הצבא.

האוסטרים חוקרים ומגלים שפרינציפ היה חבר באגודת סתרים לאומנית סרבית בתוך סרייבו שבסיסה יושב בבלגרד בסרביה- ומטרתו לאחד את העמים הסלאביים.

האוסטרים הטילו וטו על סרביה תוך 48 שעות:

–                לשתף פעולה עם האוסטרים בחקירת משפט הרצח.

–                להתחיל בהליכים משפטיים נגד הקשורים ברצח.

–                לשתף פעולה עם האוסטרים בדיכויה המוחלט של התנועה הלאומית הסלאבית.

סרביה לא יכלה לעמוד באולטימאטום הזה.

 מקור וקרדיט : רצח פרנץ פרדיננד – ויקיפדיה

 

המפלה הרוסית מול הגרמנים במלחמת העולם הראשונה 

 

russian prisoners ww1

 אוגוסטוב (Augustów) היא עיר בצפון מזרח פולין, בצילום : 15  אלף חיילים רוסים שנלכדו בשבי הגרמנים ממתינים בחורף קשה ללא כל אספקה ומזון . 

רקע היסטורי 

בפברואר 1916 החל הצבא הרוסי בהתקפה נגד כוחות גרמניים באזורי פולין, ליטא.

הרוסים התחילו בהפגזה ארטילריה כבדה שנמשכה כיומיים ולאחר מכן הסתערו עם 350,000 חיילים בקבוצות גדולות שהיו מטרה מעולה למכונות היריה של הגרמנים. הם הצליחו להתקדם מספר מועט של קילומטרים עד שנאלצו לסגת לקו הקודם בהתקפת נגד של הגרמנים. עשרות אלפי חילים רוסים נלכדו במובלעת בין כמה כוחות אוסטרו –גרמניים .

מתקפה רוסית נוספת ב21 במרץ 1916 ליד ריגה הסתיימה באותן תוצאות וגם במקרה זה נלכדו בשבי עשרות אלפי חיילים רוסים.

מצבו של הצבא הרוסי היה בכי רע, קווי האספקה היו ארוכים, ציוד החיילים וחימושם היה דל והמורל וכושר הלחימה שלהם בשלב זה היו נמוכים. על הקשיים האובייקטיביים העיבה גם העובדה שרוחב מסילות הרכבת הרוסיות היה שונה מן התקן האירופאי, דבר שלא איפשר העברה מהירה של רכבות מפנים רוסיה אל החזית.

השבויים הגרמניים לאחר קרב סטלינגרד, ינואר 1943 

stalingard 44

Stalingrad, January 1943 German, Romanian and Italian soldiers are brothers in captivity as they begin the treck to Soviet POW camps, mostly in Siberia.

Stalingrad_German-prisoners 2

 

Romanian Army POWs from Battle of Stalingrad, February 3, 1943.PHOT-Shaikhet-500-H-15

  רקע היסטורי 

31 בינואר נכנסו חיילי הצבא האדום לבניין אוניברמג. "פאולוס איבד לגמרי את עשתונותיו," כתב סגן זכרי רייזמן, קצין יהודי סובייטי ששימש כמתורגמן. "שפתיו רטטו. הוא אמר לגנרל שמידט שיש כאן מהומה גדולה מדי, שיש יותר מדי אנשים בחדר." רייזמן ליווה 151 קצינים וחיילים גרמנים אל מפקדת הדיביזיה שלו. היה עליו למנוע בעד חיילי הצבא האדום מלהשפיל אותם בדרכם. "הרי לכם צחוק הגורל," הכריז אל"ם גרמני, בכוונה שקולו יישמע. "יהודי דואג שלא יאונה לנו רע." פאולוס ושמידט נלקחו למפקדת הארמיה השישים וארבע של גנרל שוּמילוֹב, שם הוסרטה כניעתם. העווית העצבנית בפניו של פאולוס נראית היטב בסרט.

91,000 איש נלקחו בשבי אחרי קרב סטלינגרד , לרבות גנרל-פלדמרשל פאולוס ועמו 22 גנרלים. היטלר נתקף חימה מששמע כי פאולוס העדיף את השבי על ההתאבדות.

הצבא האדום מצא את עצמו מטפל ב‑91,000 שבויים, הרבה יותר מכפי שציפה. מחמת חוסר מוכנות, בעיקר, הם לא קיבלו מזון או עזרה רפואית במשך זמן‑מה. כמעט מחציתם מתו לפני בוא האביב.

רק 6,000 מהשבויים שבו אי פעם לביתם, לאחר עשר שנים.

השבויים  הגרמנים היו חלשים מרעב וממחלות, ולא קיבלו טיפול רפואי ראוי. חלקם נשלחו למחנות עבודה במזרח, ורבים מהם מתו מתשישות ומרעב. כמה קצינים בכירים הוחזקו במוסקבה, הצטרפו לוועד הלאומי למען גרמניה החופשית ושימשו את הסובייטים בתעמולתם. כמה מהם חתמו על הצהרות כנגד היטלר, ששודרו לכוחות הגרמנים.

German prisoners of war in the Soviet Union – Wikipedia, …

סטלינגרד מאת אנטוני ביוור —— אלכסון

 

לונדון 1967 

Fashion. London 1967

london 1967 6

Girl watching, London

london 1967london 1967 2

 Londons_Carnaby_Street,_1969

 Fashion on London's Streets in the 1960s (19)

רקע היסטורי

לונדון החוגגתאנגלית: Swinging London) הוא כינויה של תקופת שנות השישים בלונדון בפרט ובבריטניה בכלל. התקופה התאפיינה ביצירה צעירה ומשוחררת בתחומי המוזיקה, האופנה והתרבות ובמתירנות מינית. המונח נטבע בגיליון ה-15 באפריל 1966 של המגזין האמריקאי טיים.

בראשית שנות ה-60 החלה בריטניה לצאת מן המשבר הכלכלי העמוק שפקד אותה לאחר מלחמת העולם השנייה ולונדון החלה להשתקם מבחינה פיזית מהריסות הבליץ (ההפצצות הכבדות של הגרמנים שיצרו איי-הרס בבירה הבריטית), תוך יצירת צמיחה וביקוש לידיים עובדות. בנוסף, בשנת 1960 בוטל גיוס החובהבבריטניה‏, דבר שאיפשר לצעירים רבים חופש בין סיום התיכון לתחילת הקריירה או הלימודים באוניברסיטה. הדור הצעיר הורכב מילידי 19401945, שנולדו במהלך מלחמת העולם השנייה ושמוראותיה, כולל הפצצות והעדרות הורים (אבות ששירתו בצבא ואמהות שנאלצו לעבוד), השפיעו על ילדותם הצעירה. בריטניה הפכה בשנים אלה במהירות מאימפריה למדינה אירופאית, תוך ערעור על המסגרות המסורתיות כולל מבנה המעמדות המשוכלל ומסלול החיברות הרגיל של צעיר בריטי מחונך (שעבר בדרך כלל בפנימייה צבאית ושירות צבאי באחת מפינות האימפריה). צעירים רבים מן המעמדות הנמוכים נטו לעזוב את מקומות מגוריהם בכפרים ובערי התעשייה, בשל הקשיים הכלכליים, והתרכזו בלונדון, שהייתה אבן שואבת לצעירים.

לכל אלו הצטרפה תחושת מיאוס מהסדר הקיים ומן המערכת הפוליטית שהריקבון בה הגיע לשיא בפרשת פרופיומו (בה נאלץ שר המלחמה ג'ון פרופיומו להתפטר מתפקידו בעקבות רומן שניהל עם נערה בשם כריסטין קילר). ב-16 באוקטובר 1964 נבחרה ,לראשונה מזה 14 שנים, ממשלת לייבור בראשותו של הרולד וילסון, שתכהן עד 1970. הממשלה הייתה מבוססת על תמיכת מעמד הביניים ומטה והדיחה מהשלטון את האריסטוקרטיה. וילסון נהנה מתדמית ציבורית-תקשורתית של איש העם. חיתוך דיבורו היה של בן מעמד הפועלים והוא גם היטיב לטפח את תדמיתו הפופולרית, כפי שמעיד תואר האבירות שהחליט להעניק לחברי להקת הביטלס ב-1965.

ריכוז צעירים מרקעים מעמדיים שונים, חופש מחובת גיוס והתבגרות על רקע של מסגרות מתרופפות וחוסר ביטחון הביאו לעלייה ביצירתיות, במהפכנות ובניסיונות להגדרה עצמית

מקור וקרדיט :לונדון החוגגת – ויקיפדיה

מבחינה תרבותית, שנות ה-60 הטיבו עם לונדון: אנשים התקבצו בהתלהבות שווה להופעות רוק מתחת לכיפת השמיים ולהפגנות פוליטיות, באוויר התפשטה אוירה של הדוניזם- לונדון החלה להשתנות- רחוב קארנאבי (carnaby street) שהיה רחוב עלום עד שנות ה-60, הפך לאחד הרחובות המפורסמים ביותר בלונדון. גם רחובות אחרים נהיו מפורסמים כגון קינג'ס רוד (king's road) בצ'לסי (chelsea) והשוק ברחוב פורטובילו רוד (portobello road street) הפך למרכז מוסיקה ואופנה- באזור זה החל לראשונה להתקיים קרנבל נוטניג הייל (notting hill carnivals). אנשים מכל העולם החלו לזרום ללונדון, ענף התיירות שגשג.

גלי ההגירה הפכו את לונדון לעיר קוסמופוליטית- כל קבוצת מהגרים הביא עמה את מנהגיה הייחודיים: מזון, לבוש, אומנות- כך שלונדון יצאה נשכרת תרבותית מ-הודו, סין, תאילנדפאן, ו-אפריקה ועוד.

התהפוכות הדראסטיות שעברו על לונדון מתחילת המאה יצרו קרקע פורייה לתמורות מפתיעות: הכלכלה המשוקמת, התיעוש, וגלי ההגירה הובילו לתפניות מפתיעות גם בתחום האומנות.

מלחמת האזרחים בלבנון נמשכה 15 שנים

lebanon civil war 6

 

Beirut. Snipers.

lebanon civil war 2

LEBANON. Civil War.

LEBANON. Civil War.

Young Christian Lebanese women, who are members of Kataeb Phalangist party, show their skill in handling arms while they train in a village between Christian-controlled eastern port of Jounieh and the Christian village of Zahle in the west Lebanon on Sept. 9, 1976. The Lebanese civil war erupted in April 1975.

Young Christian Lebanese women, who are members of Kataeb Phalangist party, show their skill in handling arms while they train in a village between Christian-controlled eastern port of Jounieh and the Christian village of Zahle in the west Lebanon on Sept. 9, 1976. The Lebanese civil war erupted in April 1975. רקע היסטורי

מלחמת האזרחים השנייה בלבנון פרצה ב-13 באפריל 1975, בעקבות התנגשויות אלימות בין חברי מיליציות צבאיות פלסטינים ונוצרים, שגרמו לאבדות בנפש בשני הצדדים. המלחמה התפשטה על פני כל לבנון, ובמהלכה נהרגו כ-40,000 אזרחים, וכחצי מיליון לבנונים עזבו את המדינה. בעקבות התערבותה של סוריה, המלחמה דעכה, אך העימותים האלימים, הבין-דתיים ובין-עדתיים, נמשכו. בשנים 1976 עד 1982 סייעה ישראל לנוצרים בלבנון, בעיקר בהגנה עליהם מפני אנשי הארגונים הצבאיים הפלסטיניים. באופן רשמי הסתיימה מלחמת האזרחים השנייה בלבנון בשנת 1989, עם החתימה על הסכם טאיף, אבל ההתנגשויות האלימות נמשכו עד כיבוש מזרח בירות על-ידי צבא סוריה, ב-13 באוקטובר 1990.

מלחמת האזרחים התנהלה בין המחנה הנוצרי ובין המחנה המוסלמי בלבנון. המחנה המוסלמי, בהנהגתו של כמאל ג'ונבלאט, כלל קבוצות רבות בעלות מניעים שונים ללחימה, אך נתפס פוליטית כדוגל בשוויון ובביטול ההפרדה העדתית הקיימת בלבנון. לעומת זאת, המחנה הנוצרי היה אחיד יותר בעמדותיו, והתנגד לשינוי המצב הקיים. למעשה, שני המחנות לחמו גם על כיבוש שטחים בלבנון זה מזה.

במהלך המלחמה נהרגו עשרות אלפי בני-אדם, נפצעו מאות אלפים, ומעל מיליון איש הפכו פליטים, חלקם בתוך לבנון, וחלקם מחוצה לה. במלחמה בוצעו מעשי זוועה רבים ונגרמו נזקים אדירים לתשתיות הלבנוניות.

המלחמה שינתה לבלי היכר את החיים בלבנון. הצבא הלבנוני, אשר בתחילת העימותים היה ניטראלי, התפורר למיליציות עדתיות ודתיות, המדינה הלבנונית והמערכת הפוליטית נחלשו מאוד מבחינה כלכלית, תרבותית ותקשורתית, והמדינה בותרה למעשה לארבעה אזורי השפעה: האחד תחת השפעה סורית, השני תחת השפעה נוצרית, השלישי תחת שליטה של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), ואזור רביעי, שכונה "אזור ההפקר", שבו פעלו אש"ף, הפלנגות הנוצריות בהשפעה ובתמיכה של ישראל, וכוחות מטעם האו"ם.

ישראל בחרה להיות מעורבת במתרחש בחלק מתקופת המלחמה, על-ידי העברת נשק ללוחמי המיליציות (פלנגות) הנוצריות, ובהמשך על-ידי הכשרתם הצבאית, וזאת עקב המעורבות של אש"ף וסוריה בלבנון. כחלק מן המעורבות הזאת החלה מלחמת לבנון.

מלחמת האזרחים בלבנון (1975- 1990) – ויקיפדיה

 לוחמות המחתרת האיטלקית , מילנו , אפריל 1945 

WWII — Women of the Italian resistance (Milan, Italy - April 1945)

Women of the Italian resistance (Milan, ItalyApril 1945

רקע היסטורי 

כאשר התקדמות הצבאות הסדירים  של בעלות הברית נעצרה בחורף 1944/1945, המשיכה להתנהל לוחמת גרילה עזה מאחורי הקווים הגרמניים בצפון איטליה, כאשר פרטיזנים איטלקים לחמו הן כנגד הכובש הגרמני, והן כנגד משתפי הפעולה הפשיסטים שלה, שהקימו את הרפובליקה של סאלו. שתי ממשלות איטלקיות, שפעלו משני צדי המתרס, התיימרו להיות הממשלה האיטלקית הלגיטימית, והלחימה קיבלה צורה של מלחמת אזרחים. במסגרת זו התרחש באזור בולוניה בסתיו 1944 טבח מרזבוטו, אחד מפשעי המלחמה הגדולים ביותר שקרו בחזית האיטלקית.

ב-25 באפריל 1945 החלה מתקפת האביב של בעלות הברית בצפון איטליה, שלוותה במתקפה כוללת של הפרטיזנים באזורי העורף הגרמניים. "הקו הגותי" נפרץ תוך זמן קצר, וב-29 באפריל חתם פון ויטינגהוף(שהחליף את קסלרינג בפיקוד על הכוחות באיטליה) על ההסכם לכניעת כל הכוחות הגרמנים באיטליה, לפיו יסתיימו מעשי האיבה ב-2 במאי.

Italian resistance movement – Wikipedia, the free …

המנון הפרטיזנים האיטלקי ממלחמת העולם השנייה בלה צ'או

בבוקר שמש כשהתעוררתי
יפה שלי, בלה צ'או, בלה צ'או צ'או צ'או
בבוקר שמש אותו מצאתי
על אדמתי כובש וצר
הו פרטיזנים, איתכם קחוני
יפה שלי, בלה צ'או בלה צ'או צ'או צ'או
איתכם קחוני, אל תעזבוני
המוות בעורפי נשף
ואם אמותה מות פרטיזנים
יפה שלי, בלה צ'או, בלה צ'או צ'או צ'או
זיכרי- בקשתי שתקברני
שתקברני על ההר
זיכרי ביקשתי שתקברני
יפה שלי, בלה צ'או בלה צ'או צ'או צ'או
על הר גבוה קבור קיבריני
בצל עליו של פרח בר
עוברי האורח להר יגיעו
יפה שלי, בלה צ'או, בלה צ'או צ'או צ'או
יפה הפרח- הם לך יגידו
את תעני להם פשוט:
אכן זה פרח של פרטיזנים
הו בלה צ'או בלה צ'או בלה צ'או צ'או צ'או
של פרטיזן שמת למען
שמת למען החירות."
(מילים עבריות -רבקה משולח)

Goran Bregovic – Bella Ciaoitalian partisans 2

7
· · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *