מרד הדקבריסטים ברוסיה הצארית

836

בדברי ימיה של רוסיה היו כמה וכמה מרידות נגד חצר הצאר , מרידות של איכרים , מרידות של קוזאקים , אבל הייתה רק התקוממות אחת ישירה של האליטה של האצולה, מרידה הידועה בשם מרד הדקבריסטים.  הדֶקַבְּרִיסְטִים היו תנועה מהפכנית באימפריה הרוסית, שכינויה ניתן לה על שם ניסיון ההפיכה שביצעה בדצמבר 1825.

מרד הדקבריסטים היה אירוע חריג בתולדות רוסיה . בפעם הראשונה התגבשה תנועה  פוליטית שפעלה נגד המערכת הממוסדת . לא הייתה עד כה בהיסטוריה הרוסית תנועה פוליטית שפעלה נגד הצאר. עד אז הצאר נחשב ברוסיה כדמות לגיטימית לחלוטין , כדמות המהווה את מקור כוחה ורווחתה של רוסיה.  במרידות קודמות בסוף המאה ה17 ( כגון  Stenka Razin) הזעם הופנה כלפי פקידי הצאר וחצר הצאר.  הצאר עצמו תמיד נחשב לגיטימי. מרד הדקבריסטים היה המקרה הראשון  של התקוממות ישירות נגד הצאר עצמו (Edward Crankshaw,  1976).

חברי התנועה היו יוצאי המעמד הגבוה ברוסיה, רובם אצילים, בעלי אחוזות וקציני צבא, אשר השתייכו לאגודות מחתרת שונות שפעלו ברוסיה באותה תקופה. תנועות מחתרת אלו נוצרו בעקבות גורמים שונים: מלחמות נפוליאון שהביאו את רעיונות המהפכה הצרפתית וזכויות האזרח עד לרוסיה, מרידות של איכרי רוסיה בשנת 1812 וכן השתתפותו של צבא רוסיה במלחמות שונות באירופה בשנים 1813-1814. התנגדותם למשטר גברה כשפנה אלכסנדר הראשון אחרי קונגרס וינה לקו ריאקציוני מובהק במדיניות חוץ ופנים כאחד. בייחוד עורר את חמתם המשטר שהטיל אלכסיי ארקצ'ייב אשר שלט למעשה על הצבא הרוסי והיה ידוע בדעותיו השמרניות, הפיקוח החמור שהוטל על האוניברסיטאות ברוסיה ואיסור על קיומם של מועדונים פוליטיים. בין הקצינים שחזרו מאירופה ובחוגים אזרחיים הקרובים להם נוסדו החל מ-1816 אגודות סתרים, שדגלו ברעיונות הקידמה החברתית והמדינית של המערב. הם התגבשו אחרי 1818 בשני ארגוני קושרים פעילים:

  • "אגודת הצפון", מרכזה היה בסנקט פטרבורג וחבריה היו ברובם קציני חיל המשמר של הצאר.
  • מנהיגם הרוחני והארגוני של "הדרומיים" היה פבל פסטל לאומני רוסי ויעקוביני צרפתי לפי השקפותיו. הוא הטיף להחלפת המונרכיה ברפובליקה.

הרפובליקה של פסטל תוכננה ברוח הרפובליקה הצרפתית, שכל בניה יהיו אזרחים שווים. מכלל זה הוציא פסטל רק את הפולנים ואת היהודים, שאינם צריכים להתבולל בעם הרוסי, לפיכך הציע להחזיר לפולין את עצמאותה, ואילו את היהודים הציע להגלות מרוסיה לאסיה הקטנה ולסייע להם להקים שם מדינה יהודית.

"האגודה הצפונית" הייתה מפולגת לאגף קיצוני, שבראשו עמדו המשורר קונדראטי רילייב והסופר מיכאיל בסטוז'ב, חסידי תוכניתו של פסטל, ולאגף מתון, שמנהיגיו היו הנסיך סרגיי טרובצקוי וניקיטה מוראביוב, הללו צידדו במונארכיה חוקתית ופדרלית, שתיתן ערובה לזכויות האזרח, אך נמנעו מלנקוט עמדה ברורה לגבי הבעיות החברתיות ברוסיה.

kolman_decembrists

המרד

הזדמנות נאותה להתחיל במרד נוצרה בימי המבוכה שנגרמה עקב מותו הפתאומי של אלכסנדר הראשון, הקיסר חשוך הבנים, ב-1 בדצמבר 1825. יורשו החוקי, אחיו קונסטנטין, הצהיר כבר במהלך שנות שלטונו של אלכסנדר על כוונתו לוותר על כיסא הצאר לטובת האח השלישי והפחות אהוד, ניקולאי. אנשי "אגודת הצפון" החליטו לפעול, בלי שהייתה להם אפשרות להתקשר עם אנשי "אגודת הדרום" ולתאם את פעולות שני הפלגים.

ב-14 בדצמבר (על פי לוח השנה היוליאני), כשנקרא חיל המצב של פטרבורג להישבע אמונים לקיסר ניקולאי הראשון, סירבו גדודים אחדים, בסך הכול כ-3,000 חיילים, למלא פקודה זו, ועל פי הוראת קציניהם התרכזו בכיכר הסנאט בקריאות: "אנו רוצים בקונסטאנטין ובקונסטיטוציה".

הנסיך טרובצקוי התגלה כפחדן ונעלם מן המערכה. החיילים המורדים, חסרי ההבנה למתרחש, נשארו במקומם במשך שעות ללא הוראות ובאפס מעשה, ובינתיים הצליח ניקולאי לרכז נגדם כוחות עדיפים מבין היחידות שנשמעו לפקודתו ואלו גברו על המורדים עוד באותו היום. המוני העם והאיכרים לא תמכו במרד ולא הצטרפו למורדים.

לקושרים בדרום נודעו מאורעות אלה רק כעבור 10 ימים. למרות שפסטל עצמו כבר נאסר לפני כן בעקבות הלשנה של בוגד, ניסו חבריו להרים את נס המרד. ב-29 בדצמבר הם הוקפו צבא ממשלתי עם ארטילריה ונאלצו להיכנע ב-3 בינואר 1826.

 המשפט 

כל הדקבריסטים נאסרו ונלקחו לחקירה נמרצת, עשרות נידונו למוות, אולם רק חמישה – פסטל, רילייב, קאחובסקי, מוראוויוב-אפוסטול ובסטוז'ב-ריומין נתלו – זאת אף על פי שבניסיון הראשון לתלות אותם נקרעו החבלים. בניגוד למסורת שבה זוכים הנידונים לחנינה, במקרה זה הורה ניקולאי על תלייתם בשנית; הייתה זו התלייה הפומבית האחרונה ברוסיה הצארית. כ-120 איש ובכללם הנסיך טרובצקוי נידונו לעבודת פרך ולגלות לסיביר. הללו שוחררו ב-1839 מעבודות הפרך, אך נגזר עליהם להישאר בגלותם, ורק ב-1856, עם הכתרת הצאר אלכסנדר השני, זכו 29 הדקבריסטים שנשארו בחיים לחנינה גמורה ולחזרה לביתם ולמעמדם הקודם.

כעבור שנים, הושפע מהדקבריסטים הדור החדש של המהפכנים הרוסיים כמו הרצן ואוגריוב.

מקורות המידע

מרד הדקבריסטים – ויקיפדיה

מיכאל קונפינו . מסנקט-פטרבורג ללניגראד , מסות על דרכה ההיסטורית של רוסיה.  עם עובד, 1993

Edward Crankshaw, The shadow of the winter palace , Russia drift to revolution 1825-1917, the Viking press , new York .1976

 

5
· · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *