מכונות התפירה זינגר והשינוי הכלכלי –חברתי בקהילות היהודים במאה ה19

761

עיקרי דברים  מתוך מאמרו של  יעקב שביט

אחד מהמכשירים  שהביאו לשינוי חברתי – תעסוקתי בעולם הוא מכונת התפירה.

מהטמה גנדי תיאר אותה כ"אחת ההמצאות המועילות שהומצאו אי־פעם"

היא הוזילה את מחיר הבגדים ושינתה לא רק את עבודתם של החייטים, אלא גם את חיי הנשים: מצד אחד יכלה עתה עקרת הבית לא רק לתקן את בגדיהם של בני המשפחה או לתפור להם בגדים, אלא גם לתרום לפרנסת המשפחה בלי לצאת מהבית; ומצד אחר היא אפשרה לנשים להצטרף בהדרגה לשוק העבודה כתופרות בבתי המלאכה ובבתי החרושת.

אמרת "זינגר"  אמרת מכונת תפירהללא מעט חייטים ושוליות חייטים – סימלה מכונת התפירה עליית שלב בסולם התעסוקה והמעמד כאחד, שלב גבוה יותר מזה של חייט בן הדור הישן. מכונת תפירה הייתה אמורה להרים אותו מעניות, שהייתה מנת חלקם של החייטים התופרים בחוט ומחט והצטופפו בתחום המושב.

חלום כזה יכול היה להופיע בחברה היהודית במזרח אירופה רק משנות השבעים של המאה ה־19 בהשפעת מסע הפרסום הגדול שבו יצא הסניף של חברת זינגר ברוסיה הצארית באותן שנים וכבש את השוק. זה קרה כחצי יובל שנים אחרי שאייזק מריט זינגר (יצחק מאיר זינגר) מבוסטון, בן למשפחה יהודית, רשם בשנת 1851 את הפטנט על השכלול שהכניס למכונות התפירה הקיימות, וייסד עם אדוארד קלרק בשנת 1854 את חברת זינגר  Singer.

תוצרת החברה נפוצה במהירות ברחבי העולם: בשנת 1894 נמכרו ברוסיה הצארית כ־36 אלף מכונות, ובשנת 1896 – 69 אלף מכונות תפירה. מאז עלו המכירות במהירות מרשימה: בשנת 1914 מכרה חברת זינגר ברוסיה לבדה כ־678 אלף מכונות תפירה (ביפו, אגב, נפתח סניף של החברה בתחילת המאה ה־20).

כדי להיענות לביקוש ההולך וגדל הזה הקימה החברה Singer בשנת 1902 מפעל בפודולסק שליד מוסקבה (הוא התחיל לייצר שלוש שנים אחר כך), וחנכה את משרדה הראשי בבניין מפואר בנייבסקי פרוספקט בסנט פטרבורג. החברה השתמשה בשיטות שיווק מודרניות – רשת ענפה של סוכנים, פרסומת ומכירה בתשלומים. כל אלה הצליחו להפוך את מכונת התפירה למכשיר עממי הנמצא גם בבתי איכרים, ובד בבד לתת לה מעמד של מכשיר המעניק יוקרה. במודעות הפרסומת של "זינגר" מסוף המאה ה-19 נראות נשות החברה הגבוהה, משרתות ונשות איכרים כאחת כשהן יושבות ותופרות במכונת תפירה.

בצילום : מכונת זינגר , 1980 , בעבודה בתל אביב

כשהציע אחד מהמטיפים לפרודוקטיביזציה ש"צריך לקנות בכל ערי ישראל בגולה כלי מלאכה לנשים ולנערות מדלת העם כמו כישור, פלך מנור־אורגים וכלי הכיבוס, מחטים ומספריים", הוא לא יכול היה, כמובן, להזכיר מכונת תפירה, אך משעה שמכונת התפירה הופיעה ושינתה את האופי של "תעשיית המחט", היא חוללה שינויים בדפוסי התעסוקה לא רק של גברים אלא גם של נשים, ואלה הפכו לכוח עבודה המועסק בעיקר בתעשיית הבגד. על פי מחקר של האגודה היהודית להתיישבות משנת 1898, כ־70 אלף נשים יהודיות היו רשומות כבעלות מלאכה, ומהן כ־50 אלף עבדו בתעשיית הבגדים, ומותר לשער כי רבות מהן עשו זאת בסיועה של מכונת תפירה. אין בידי נתונים על היקף המכירות של מכונת התפירה זינגר ב"שוק היהודי", אבל סביר שיהודים לא רק שלא פיגרו אחרי השוק העולמי ובמזרח אירופה.

חלום וסיוט כאחד

ה"זינגער מאַשין " הגיעה אפוא לציבור היהודי במזרח אירופה ברבע האחרון של המאה ה-19, כמו שהגיעו אליו המצאות אהשיגו אותחרות כגון הטלגרף, הטלפון, הפונוגרף, הפוטוגרף ועוד. בדפי העיתונות היהודית נתפרסמו לא רק דברי הסבר על פעולתם של פלאי הטכנולוגיה האלה, אלא גם תיאורים על השפעתם עתה ובעתיד. לעומת זאת לא מצאתי שבעיתונות היהודית של התקופה מסבירים איך פועלת מכונת תפירה, וגם לא דברים על השפעתה על ענף הביגוד בכלל, ועל פרנסות היהודים – והיהודיות – בפרט. במקומות המעטים שמצאתי אותה נזכרת, היא מייצגת חלום וסיוט כאחד: את חלומו של חייט עני לשפר באמצעותה את מעמדו ולהיחלץ מהדלות מצד אחד, ואת הסיוט של עבודה במתפרות: כשאחרי הרבה דחיות והיסוסים הולך שוליית החייטים מוטל קאמזול לבקש את ידה של צייטל מאביה, טביה החלבן, הוא אומר לזכותו: "אז כבר רציתי כמה פעמים לבוא אליך לדבר, אלא שבכל פעם דחיתי לאחר כך, עד שאאסוף, כמה רובלים בשביל מכונת תפירה, ואחר כך אתפור לי בגדים כמו שצריך, מפני שלכל סתם בחור יש היום שתי חליפות וכמה וסטים" (תרגם דן מירון).

מכונת התפירה הייתה גם סיוט. שלוש האחיות התופרות בשיר העם "שלוש תופרות" ("דרײַ נייטאָרינס"), שעיבד י"ל פרץ, עובדות במתפרה ונאנחות על מר גורלן. אחת מהן, השנייה, מקוננת: "אני אתפר, רק צמות שיבה לי אתפר.ן הראש ילהט, הולמות הרקות, ו והמכונה – בקצב: טא־טא-טא־טא־טא" ("דער קאָפּ – ער ברענט, די שלייף – זי האקט,/ און די מאַשין קלאַפּט צו צום טאַקט: טאַ־טאַ־טאַ־טאַ־טאַ!…). לא היה צורך לציין שהמכונה הקודמת ברקותיה של התופרת היא מכונת תפירה, מן הסתם "זינגער מאַשין". בשיר של אנ-סקי "החייט החולה", שהוזכר לעיל, החייט העני תופר למרות מחלתו ו"המחט תטרטר יום וליל" – המחט מטרטרת, כמובן, במכונת התפירה.

שלוש האחיות והחייט החולה מייצגים את אלה שבעבורם מכונת התפירה (מתחילת המאה ה־20 מכונת תפירה חשמלית) בבית המלאכה, ב"בתי היזע" (sweat shops) של ניו יורק, הייתה מה שהיה הסרט הנע לצ'רלי צ'פלין ב"זמנים מודרניים". הסופר מרדכי זאב רייזין תיאר את "בתי היזע" האלה כ"דירים ארוכים לעדר צאן בני אדם היושבים אצל מכונות תפירה או עומדים אצל שולחנות לגיהוץ ומבלים כך את כל היום הארוך, בקיץ כבחורף" (מ"ז רייזין, דפים מפנקסו של ראביי, ניו יורק 1941 ).

מקור וקרדיט : יעקב שביט ( קישור למאנמר המלא)

 

תולדות מכונת התפירה

אנשים שונים השתתפו בפיתוח מכונת התפירה. מכונה לרקמה הומצאה כבר באמצע המאה השמונה עשרה, ובשנת 1770 המציא האנגלי תומאס סיינט מכונה לתפירת עור, אך נראה כי מעולם היא לא נכנסה לשימוש שוטף. ב-1830 המציא חייט צרפתי, בָּרתֶלֶמי תימוֹניֶה, מכשיר שנחשב למכונת התפירה השימושית הראשונה. המון זועם, שחשש מאבטלה, הרס את המתפרה שבה היו מכונות אלו, ותימוֹניֶה מת אביון וחסר כל.

את מכונת התפירה  השנייה בהיסטוריה בנה צ'רלס ויזנטאל ב- 1755 אבל אף אחד לא היה מוכן להשתמש בה.

בשנת 1840 יצחק מאיר זינגר (יהודי אמריקאי) חשב איך לשדרג את מכונת התפירה .

ב- 1845 זינגר הכניס מספר שינויים במיבנה ובעקרון הפעלת מכונת התפירה של ויזנטאל, אבל שוב, אף אחד לא מוכן היה להשתמש בה.

ב- 1859 זינגר שוב מכניס שינויים  במכונה שלו , והפעם  גם התחילו לייצר מכונות תפירה ראשונות  Glasgow

ב- 1867 המפעל מתחיל לייצר אותה בייצור סידרתי.

ב- 1889 מכניסים למכונת התפירה של זינגר מנוע חשמלי.

ב 1905- זינגר מקבל מימון ואנשים שתמכו ברעיון של מכונת תפירה מופעלת ע"י מנוע חשמלי. זינגר מקים מפעל בפולין וברוסיה- בסנט פטרסבורג.

 

7
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *