מה הניע את הגרמנים להצביע למפלגה הנאצית ? הסקר שנערך אחרי המלחמה בגרמניה

1799

מאת : דני קרן

בתשובה לשאלה אם ניתן לשנות תודעה של עם ולשחרר אותו ממנהיגות רעילה, נותן פרופ' פופר את הדוגמה של גרמניה וטוען בצדק שמנהיג כמו היטלר לא היה שורד במדינה דמוקרטית שבעה. (קישור).

שנים לאחר נפילת הנאציזם, נערך בגרמניה סקר ובו נשאלו כ–600 אזרחים מה הניע אותם להצביע למפלגה הנאצית.

תוצאות הסקר מעניינות ומאששות את טענתו של פופר. 30% השיבו שהצביעו בגלל לחם ועבודה (בגרמניה היו 6 מיליוני מובטלים שהתקיימו מדמי אבטלה מזעריים). 34% בשל הקיטוב והכאוס הפוליטי שמנע משילות. 17% — בגלל הסכם ורסאי שהשית על גרמניה פיצויים עצומים. 8% בשל המאבק בקומוניזם, 7% בשל הבטחה לחוק וסדר, 5% משאיפה לקהילה לאומית, 1.6% מתוך מניעים אנטישמיים ו–1.4% בגלל אישיותו של היטלר.

יש להניח כי היתה הטיה מסוימת בנתונים, אך עולה מהם כי התנאים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים היוו קרקע פורייה לעלייתו של היטלר — מנהיג כריזמטי רעיל במדינה דמוקרטית.

אישיותו של המנהיג היתה לכאורה משנית לנסיבות הכלכליות/חברתיות אך באמצעות הכריזמה הוא ידע להבטיח כי רק הוא יכול להושיע את העם הגרמני מהמצוקה הקשה. כך הצליח היטלר לשנות את תודעתם של רבים בעם הגרמני ולהניעם מתמיכה בדמוקרטיה לתמיכה במפלגה הנאצית האנטי־דמוקרטית שהביאה לקריסת המשטר הדמוקרטי ולהקמת דיקטטורה. צא ולמד.

דני קרן, פורסם במקור בעיתון "הארץ".

בצילום : מובטלים בגרמניה קוראים את עיתון  המפלגה הנאצית דר אנגריף על ספסל בפארק טירגארטן1932

ראו גם :

התבוסה במלחמת העולם ובעקבותיה החובות ותשלומי הפיצויים העצומים לבעלות הברית, חיילים פצועים או מובטלים רבים, חוסר אוריינטציה כללי והיפר-אינפלציה עד דצמבר 1923, כאשר כיכר לחם עלה מיליארדים רבים של מרקים. החל בשנת 1924 חל שיפור במצב הכללי והשנים עד שנת 1929 זכו לכינוי "תור הזהב". עם המשבר הפיננסי העולמי שפרץ בשנת 1929, ואשר פגע באורח חריף במיוחד בגרמניה, מספר המובטלים עלה לשיעורים שלא היו מוכרים קודם לכן (בשנת 1932 היו בגרמניה כחמישה מיליון וחצי מובטלים!). כתוצאה מכך, המערכת הפוליטית נעשתה בלתי יציבה. נתונים אלה אפשרו למפלגה הנאצית להתחזק ולעלות במהירות בקרב הציבור (מקור) .

המשבר הגדול של 1932-1929 ארך זמן יותר והיה עמוק יותר מהאינפלציה בגרמניה שהיתה מלאכותית בעיקרה ואשר היה אפשר לחסלו בקלות יחסית. מהמשבר הגדול של סוף שנות העשרים ותחילת השלושים לא ראו מוצא אלא בשינוי כל הערכים הקיימים. הוא פגע בכל השכבות כמעט ואיש לא נהנה ממנו (גם לא אותם ענפי התעשיה שהצליחו להחזיק מעמד), ולכן נהו רבים אחרי פתרון קיצוני אחד, גם כדי למנוע פתרון קיצוני שני, הקומוניזם.

המשבר הכלכלי העולמי, ובעיקר האבטלה ההמונית, היו בין הגורמים העיקריים להצלחתו של היטלר. סביר להניח כי בלעדיהם לא היתה התנועה הנאצית מגיעה לממדים כה גדולים ולא היתה עולה לשלטון.

בגרמניה פעלו, לבד מן המשבר, עוד גורמים, לא כלכליים, שהוליכו להתפתחות הרת-אסון: חולשת הליברליזם; המסורת האנטי-דמוקרטית ובעיקר הרוח האנטישמית והלאומנית, אשר מצאה את ביטויה בתעמולה שלוחת-הרסן נגד שלום ורסאי; והשאיפה למלחמת-נקם. עם זאת, יש להדגיש כי אין דטרמיניזם בהיסטוריה. ואל הנסיבות האובייקטיביות של הכשלון חברו גם מחדלים אישיים, אינדיבידואליים וקולקטיביים, של המנהיגים, ולעתים קרובות גם של המוני העם.

מקור :

שארל בלוך,"המשברים הכלכליים שזיעזעו את ויימר" ,  זמנים – רבעון להיסטוריה , 1979 , גיליון מס' 1  מקור 2

מקור 3

6
· · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *