לקט צילומים היסטוריים , מס' 44 , בסימן חג החירות

901

משפחת עולים חבנים מתימן חוגגת סדר פסח מסורתי בתל אביב

הצלם זולטן קלוגר, משנת 1946 בו רואים משפחת עולים חבנים מתימן חוגגת סדר פסח מסורתי בתל אביב.

הצלם זולטן קלוגר, משנת 1946 בו רואים משפחת עולים חבנים מתימן חוגגת סדר פסח מסורתי בתל אביב.

העיר חבאן נמצאת בצד הדרך, ששמשה לצורכי מסחר הבשמים. בין ט'פאר, עומאן וחצרמוות, לתימן ונגראן. כ-300 ק"מ צפונית מזרחית מהעיר עדן וכ-100 ק"מ מחופו של האוקיינוס ההודי. העיר נקראת על שם ואדי חבאן.

מסורת בפי זקני חבאן, שההתיישבות באזור חבאן החלה עוד מימי בית ראשון. על סמך מסורת זו יהודי חבאן 'הם ראש גולים'. כמו כן צורת חייהם, מלבושם, גידול שיערם, מעידים על מסורת קדומה ואורח חיים מתקופת התנ"ך.

יהודי חבאן נבדלים משאר יהודי תימן בכמה דברים שהבולט ביותר בהם הוא חזותם החיצונית. הגברים היו בעלי זקן ללא שפם ועם שיער ארוך, עטפו את פלג גופם התחתון בבד צבעוני בדוגמת פסים או משבצות וכרכו אותו סביב המותניים בעזרת חגורה. על פלג גופם העליון לבשו חולצה משובצת, בדוגמת פסים או בצבע אחיד ועל ראשם חבשו מצנפת לבנה. את הבגדים נהגו לצבוע בצבע ניל שחור שהיה נחשב לחשוב ומכובד, על כתפיהם טלית גדולה מבד צבעוני עדין. יהודי חבאן תוארו כגבוהים ושריריים יותר משכניהם המוסלמים.

הנשים היו לובשות שמלה רחבה אשר חלקה האחורי ארוך יותר מהקדמי, שיער ראשן היה קלוע לצמות רבות והן עטפו את ראשן במטפחת אשר נקראת בשם "שובייקה".

הן הנשים והן הגברים היו עונדים טבעות עם אבני חן, אך לנשים היו גם שרשראות מכסף טהור על צוואריהן. מספר השרשראות היה שונה מאישה לרעותה, בהתאם להון המשפחה של האישה והבעל.

העלייה לארץ

הקשר הראשון עם יהודי ארץ ישראל אירע בשנת 1912 עם הגעתו של שליח המשרד הארצישראלי, שמואל יבנאלי אשר סייר ברחבי תימן במטרה לעודד את יהודי תימן לעלות, ובין השאר הגיע גם לחבאן.

בשנת 1944 דיווח פקיד בריטי שקהילת יהודי חבאן מונה 730 נפש המבקשים לעלות לארץ ישראל .  אחד מאנשי הקהילה, זכריה בן עווד חבאני אלעדאני, החליט לעלות לארץ ישראל ואליו הצטרפו מספר אנשים נוספים. הקבוצה החלה את מסעה רגלית לעיר הנמל עדן ומשם למצרים יחד עם עולים מקהילות אחרות בתימן. ב-21 במרץ 1945 הגיעה קבוצה של שבעה מיהודי חבאן (חצרמוות) ברכבת למחנה העולים בעתלית יחד עם 233 עולים אחרים מתימן.  בין 1945 ל-1949 עלו מספר קבוצות נוספות והתיישבו בשכונת ידידיה (שנקרא גם "שכונת החבאנים") בתל אביב, שמדרום לכפר הערבי סלמה. בדצמבר 1949 דיווחה עיריית תל אביב כי בשכונה גרים 250 איש ב-40–50 בתים והיא לא חוברה לרשת המים העירונית.

שאר אנשי הקהילה עלו בשנת 1950, ושהו במחנות עולים בעין שמר. למרות חילוקי הדעות, הצליחו להתפייס משום שעקרון האחריות הקולקטיבית והאחווה החבאנית הנחו אותם לאורך כל הדרך. משום כך, בשנת 1952 בחרו החבאנים להתיישב במרוכז במושב ברקת בו הם נמצאים עד היום ושומרים על המסורת שלהם באדיקות רבה.

מקור

ראו גם :

קהילת יהודי חבאן | מאגרי מידע – אנו מוזיאון העם היהודי

פסח אצל האנוסים : מצות של ערמונים

קערת סדר פסח מספרד, בערך 1450 (אוסף מוזיאון ישראל)

מקור וקרדיט : הבלוג עונג שבת של פרופסור דוד אסף 

האינקוויזיטורים היו רגישים במיוחד לסימנים המעידים על מאכלים מיוחדים לחגים, או על מאכלים רגילים שנאכלו בנסיבות מיוחדות של חג.

כשלא היו לאנוסים חומרים לאפיית מצות מסורתיות, מצאו להן תחליפים ממצרכים מקומיים שלא הכילו חומרים מתפיחים.

במאה ה-16 אנוסים מתייהדים בפורטוגל אכלו לעתים ערמונים מבושלים במקום מצות. ססיליה קרדוסה הואשמה ב-1569 בעיר פורטו, שחגגה את הפסח באכילת 'מצה, גרעינים וערמונים שבושלו בסיר חדש'.
במקסיקו מצאו תחליף אחר למצה.

לואיס דה קרווחאל אמר ב-1589 לחוקריו  באינקוויזציה כי מאחר שלא מצא מצות, אכל 'טורטיות מתירס, שאין בהן שמרים'.

בספרם של גיטליץ ודייווידסון נזכרות עוד שלוש נשים לפחות שנשפטו משום שאכלו ערמונים בפסח, כך שאפשר להסיק שזה היה תחליף מקובל למצות, או מאכל אופייני לפסח. דייגו דיאס נייטו ממקסיקו העיד בשלהי המאה ה-16, כי בתקופה שבה חי בפרארה, היהודים הפורטוגלים שם הכינו לפסח 'כדורים מתוקים מתפוחים, ערמונים טחונים ומצרכים אחרים', ביניהם תבלינים וחומץ. זהו המסמך היחיד ברשומות האינקוויזיציה שבו מדובר בפירוש על חרוסת לפסח.
מקור וקרדיט : הבלוג של פרופסור דוד אסף

סיפורה המדהים של הגדת סרייבו

הגדת סרייבו היא הגדה של פסח שנכתבה בברצלונה שבספרד בשנת 1350 בקירוב ונחשבת להגדה העתיקה ביותר שנשמרה עד היום. ההגדה מוצגת במוזיאון הלאומי של בוסניה והרצגובינה שבסרייבו..

לא ידוע מתי יצאה ההגדה מתחומי ספרד. אפשר לשער שהמשפחה שהחזיקה בה עזבה את קטלוניה בעקבות גזירות קנ"א (1391), או בגירוש ספרד ב-1492. בדף המגן האחורי של הספר מצוי חלק משטר מכר עברי האופייני ליהודי איטליה, שממנו ניתן להבין כי הספר נמכר באיטליה ב-1510. ההגדה נותרה באיטליה לפחות עד ראשית המאה ה-17, כפי שמעידה שורת אישור בכתב יד של צנזור בשם ג'ובאני דומניקו רסטוריני  מטעם הכנסייה הקתולית, מ-1609.

היא נכתבה על עור מולבן, הטקסט מתובל בפיוטים שהיו נהוגים אז בספרד, אבל האוצר האמיתי של הגדת סרייבו טמון באיורים המרהיבים בצבעי זהב שמשובצים בה לכל אורכה. הם בהחלט עשויים להיראות לכם מוכרים, שכן בכל שולחן סדר בישראל תוכלו למצוא בין עשרות ההגדות לפחות אחת שבה מופיעים צילומי אותם איורים.

במועד לא ידוע הגיעה ההגדה מאיטליה לסרייבו, שבעבר הייתה בה קהילה יהודית גדולה. בשנת 1894  נמכרה למוזיאון הלאומי של בוסניה בסרייבו. המוכרים היו בני משפחת כהן, שנאלצו למכור את ההגדה המשפחתית לאחר שאבי המשפחה נפטר והיא נותרה ללא מפרנס.

במהלך מלחמת העולם השנייה הסתיר הספרן הראשי של המוזיאון, דרוויש קורקוט, את ההגדה מחשש שהנאצים ישמידו אותה. קורקוט הבריח את ההגדה מסרייבו, והחביא אותה במסגד בזניצה. במהלך מלחמת בוסניה, בשלהי המאה ה-20, החביא הספרן ד"ר אנבאר אימאמוביץ (enver Imamović) את ההגדה בכספת תת-קרקעית של סניף בנק. בעקבות שמועות שלפיהן ממשלת בוסניה והרצגובינה מכרה את ההגדה על מנת לממן רכישת נשק, הציג נשיא בוסניה את ההגדה בסדר פסח שנערך בשנת 1995.

בשנת 1991 הוערך שווי ההגדה ב-7 מיליון דולרים

מקורות

הגדת סרייבו

סיפורה המדהים של הגדת סרייבו

צילום היסטורי – "השתא הכא, לשנה הבאה בני חורין" קשה להאמין, אבל זהו סדר פסח של שבויים יהודים (בעיקר מרוסיה ורומניה) במחנה שבויים בגרמניה, 1917. המצרכים הכשרים סופקו על ידי הג'וינט

1900 במושבה רחובות נערכו, בימי השלטון העות'מאני , חגיגות פסח שאליהן הגיעו משלחות מכל היישוב העברי הקטן.

על הצילום כתוב "הלוך תלמידי המדרשה העברת ביפו"

הלוך זו המילה העברית שבן יהודה המציא ל"תהלוכה" ובמילה מדרשה הוא כינה גימנסיה

כלומר – מדובר בתהלוכת תלמידי הגמנסיה העברית ביפו, שהפכה בהמשך לגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב הקטנה. 

פליטים יהודים בשנחאי מחלקים קופסאות מצות, פסח  1945

שנחאי שאנגהאי

בסינית: 上海市


עיר נמל במחוז קיאנגסו, מזרח סין.

בשנת 1843 נפתחה שאנחאי בפני סוחרים זרים, ועמם הגיעו גם גם יהודים, רובם בני משפחות ששון, כדורי, הארדון, שאמון וברוך מבגדאד, מבומביי ומקאהיר.

לפני מלחמת-העולם הראשונה (1914) התרכזו בעיר 400 יהודים מבגדאד, 250 יוצאי אירופה ו- 50 מיבשת אמריקה. רובם עסקו במסחר, מיעוטם בשירות הדיפלומאטי, ברפואה או בחינוך.

בעקבות המהפכה הקומוניסטית ב-1917 הגיעו לעיר אלפי פליטים מרוסיה.

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (1933) ובשנות מלחמת העולם השנייה (1939 – 1945) מצאו בעיר מקלט פליטים מאירופה.

בדצמבר 1941, בראשית מלחמתם בבנות הברית, הפסיקו היפנים את ההגירה לעיר. הם העבירו לשאנחאי את כל היהודים שהתגוררו או נקלעו ליפן. מספר היהודים הכולל בשאנחאי הסתכם אז בכ- 25,000. לפליטים ניתן סיוע רב, בעיקר מתרומות המשפחות היהודיות המבוססות ומארצות- חוץ. רובם הוחזקו בידי היפנים במעצר חלקי בתנאים קשים ורכושם הופקע באמתלות שונות.

אחרי המלחמה עזבו כמעט הפליטים את שאנחאי בדרכם לארץ-ישראל, לאמריקה ולמקומות אחרים.

מקור

קהילת יהודי שאנחאי, שנחאי, שנגחאי | מאגרי מידע – אנו מוזיאון העם...

סדר פסח ל1500 חברי קיבוץ ואורחים , קיבוץ נען , 1971

ליל סדר בקיבוץ נען, 1971 (צילום: פריץ כהן, פליקר).ליל סדר בקיבוץ נען, 1971 (צילום: פריץ כהן / flicker).

קיבוץ נען נוסד בסוכות, תרצ"א, אוקטובר 1930 על ידי חניכי הנוער העובד מקבוצת "הבציר" ברחובות.

זהו הקיבוץ הראשון שנוסד על ידי חניכי תנועת "הנוער העובד" וכן גם הקיבוץ הראשון שהוקם על ידי נערים שנולדו בארץ ישראל.

בתחילת 2005 הוחלט ברוב קולות בדבר שינוי מקיף שכולל הפרטה ומעבר לשכר דיפרנציאלי עם רשת ביטחון כך שתושבי הקהילה משלמים מס קהילה ובנוסף "מס איזון" לאבטחת הכנסה לאוכלוסיות חלשות בקהילה.

סדר פסח בקיבוצים: תמונת מצב 2023

במשך עשרות שנים חגגנו בקיבוצים את ערב סדר הפסח ביחד, בדרך כלל בחדר האוכל. התהליכים החברתיים – כלכליים – דמוגרפיים בקיבוצים, סגירת חדר האוכל במרבית הקיבוצים והעברת מרכז הכובד אל הפרט, אל המשפחה, השפיעו משמעותית גם כאן ובעשרות האחרון קטן מספר הקיבוצים המקיימים סדר פסח קיבוצי משותף.

מדגם שבוצע בימים האחרונים בקרב רכזות התרבות בקיבוצים, מצא שבעשרות קיבוצים יתקיים סדר פסח משותף, אך ברוב הקיבוצים יעשו החברים את ליל הסדר בחוג המשפחה – בקיבוץ או במקום אחר. ישנם קיבוצים בהם מתקיימים סדרי פסח שכונתיים. במדגם עלה כי ב-90% מהקיבוצים בהם מתקיים סדר פסח משותף ליל הסדר נערך בחדר האוכל. נתון דומה העידו כי בסדר הקיבוצי ישתתפו אורחים "מבחוץ". ברוב הקיבוצים שיעשו השנה סדר משותף חגגו ביחד סדר משותף גם בשנה שעברה. על השאלה מהי ההגדה בה משתמשים בסדר המשותף, השיבו רכזות התרבות במרבית הקיבוצים כי "הגדה קיבוצית" כלשהי (יש כמה נוסחים) היא הפופולארית.

גם השנה, סדר פסח הגדול ביותר ייערך בנען בהשתתפות חמישה דורות של אנשי הקיבוץ, ובסך הכול יותר מ-1,200 חברים, ילדים ואורחים.

מקור :

פסח בחדר האוכל ביגור, 1961. מנצח שמואל הכהן. קישוט שלמה קנטור. (צילום עוגן באדיבות ארכיון יגור)

יצירת המופת שהופכת את פסח לאקטואלי: מהו סוד הקסם של ההגדה הקיבוצית

בליל הסדר בקיבוצו של:
שרגא וַויְיל – Shraga Weil
1918-2009
סדר פסח – 1949, שמן על מזונית, 63X40 ס”מ

סדר פסח שהוא יום השואה

בהגדת הפסח הקיבוצית חזרו למקרא, החזירו את משה רבנו ש"עף מסיפור יציאת מצרים – בהגדה המסורתית הוא בקושי מופיע" כדברי צור, והחזירו את הקטעים מ'שיר השירים' שהיו נהוגים רק בחלק מהקהילות. הקיבוצניקים כללו בהגדתם גם את התוכן של האביב ואת העומר. ההגדות הקיבוציות התייחסו באופן עקבי לאירועים אקטואליים – בתחילה המאורעות בשנות ה-30, ולאחר מכן השואה ומלחמת העצמאות.

"מהרגע שנודעה השואה, ליל הסדר בקיבוצים היה יום השואה. פרעה היה היטלר והיה בכי מאוד גדול במהלך הסדר. מיסוד יום השואה והגבורה, ולאחר מכן מיסוד יום העצמאות הוציאו מההגדה את ההיבט של האקטואליה הלאומית". צור מסביר גם כי בשל השואה, הרבה מחברי הקיבוץ הפכו יתומים, או שנותרו להם רק שברירי משפחות. לסדרים בקיבוצים היו מצטרפים פליטים מעיירות של חברי הקיבוץ, כדי להיות ביחד באירוע שהפך למעין יום זיכרון. "היו מגיעים אחד שניים מעיירה לקיבוץ בו היה מישהו שמקורו באותה עיירה, וזו היתה המשפחה המורחבת". תופעה דומה התקיימה סביב הקמת המדינה – בשנים הראשונות למדינה, ליל הסדר תיפקד גם כיום העצמאות.

היצירה של יהודה שרת

בקיבוצי השומר הצעיר היתה הגדה אחת לכל קיבוצי התנועה, אותה כתבו מספר אנשים, ביניהם מרדכי אמיתי מקיבוץ שריד. בתנועות הקיבוציות האחרות היו מגוון נוסחים אך הידוע שבהם היה ליל הסדר מיסודו של יהודה שרת, שנחוג לראשונה בשנת 1951. יהודה שרת, אחיו של משה שרת, ראש הממשלה השני בישראל, היה נגן כינור, מלחין ויוצר מוסיקלי, ובעיקר, הוא היה חלוץ וחבר קיבוץ עין חרוד ויגור. בספרו "יהודה שרת גיבור תרבות" מתאר צור רבות את התלבטותו של שרת בין שני היבטים אלו של חייו, בשל הסתירות הרבות ביניהם. אין ספק שביצירת ההגדה הקיבוצית הצליח שרת לאחד את שני ההיבטים האלו לכדי יצירת חיים לדורות.

"בקרב יהודי גרמניה היה מלחין קומוניסטי בשם פול דסאו, שכתב מוסיקה וגלה לפריז בשל עליית הנאציזם", סיפר צור, "הוא כתב שם קנטטה ליציאת מצריים. את המילים כתב מקס ברוד, וזה היה הדגם למה שיהודה שרת עשה. זה נעשה במקביל, שרת הכיר את היצירה של בסאו וזה נתן לו את הרעיון של יצירה מוסיקלית מתמשכת עם מילים מהמקורות שמהווה את טקס הסדר. מה ששרת עשה השפיע על כל התנועות וכל הקיבוצים, אם כי בעיקר יגור ועין חרוד לקחו אותה בשלמותה".

סדר של קיבוץ שלם

בשיחתנו עולה בבירור שסדר קיבוצי אינו סדר משפחתי. נדרשת קהילה שלמה על מנת לעשות אותו כהלכתו. קישוטים, ריקוד, מקהלות, הקראות, צעדות – כל הגילאים וכל החברים משתתפים ביצירת החג. כל ההיבטים בחג, על פי מוקי צור, היו טבולים בסממני המהפכה הציונית – האמנות, קטעי האקטואליה והפוליטיקה, המוסיקה, החזרה להיסטוריה.

מקור וקרדיט : מרים הולצמן , עיתון דבר 2018

קישור

ראו גם

"והגדת לבנך:
ניתוח של הגדות הפסח הקיבוציות כיצירות יהודיות-חילוניות"
עבודת גמר מחקרית (תזה)
המוגשת כחלק מהדרישות לקבלת התואר "מוסמך בלימודי תרבות"
מגישה: נועה בנגלס- יבין

קישור

0
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *