יוון הארכאית 800-480 לפנה"ס

184

מאת : ערן מויאל , מנהל הפורום "קבוצת חובבי היסטוריה עתיקה" בפייסבוק,

פתיח:

סקירה זו  היא המשך  לסקירה הקודמת  בסדרה "תקופת המעבר ביוון # "עמיםקדומים42. סקירה זו תעסוק בתקופה חשובה בהיסטוריה של יוון העתיקה אשר מכונה ע"פ החוקרים "יוון הארכאית" (ארכאיוס- פרימיטיבי ביוונית), למרות שהשם לא משקף כלל את התקופה.

נהוג לתארך את התקופה הארכאית של יוון מ 800 לפנה"ס ועד 480 לפנה"ס עת המלחמות הפרסיות. יש אף שמקדימים את תחילתה של התקופה הקלאסית ל 507 לפנה"ס, עם הנחת היסוד לדמוקרטיה האתונאית ע"י קלייסתנס.

התקופה הארכאית ביוון מאופיינת בגידול באוכלוסייה, הופעתן של ערי המדינה היווניות- הפוליס, חיזוק הקשרים בין הפוליס השונות ומצד שני ניהול מלחמות פנימיות אחת עם השנייה באופן תדיר, התגבשותה של זהות משותפת פאן-הלנית, חזרת הכתיבה לראשונה ליוון לאחר כ 300 שנה, התפשטות הקולוניזציה, הופעת סוגים חדשים של משטרים שלא מוכרים לנו מתרבויות אחרות (משטר אריסטוקרטי/אוליגרכי, טיראניה, דמוקרטיה ועוד), חידוש הסחר עם תרבויות אחרות סביב הים התיכון, הופעת לוחם ההופליט, אירועי תרבות כלל הלניים כמו האולימפיאדה ועוד…

ביוון הארכאית למעשה החלו להופיע ולהתגבש אותם יסודות חשובים בתרבות היוונית אשר יגיעו לבשלות מלאה בתקופה הקלאסית.

כעת נסקור בקצרה חלק מיסודות אלה:

הגאוגרפיה של יוון:

כשמסתכלים על הגאוגרפיה של יוון קשה להבין איך דווקא בארץ שחונה כזו עם אדמה סלעית ומעט קרקע פורייה שמתאימה לחקלאות התפתחה אחת הציוויליזציות החשובות ביותר בהיסטוריה האנושית. יוון היא ארץ הררית, מלאה בעמקים אשר מופרדים ביניהם ע"י רכסי הרים. תוואי שטח זה הקשה על יצירת ממלכות גדולות ומאוחדות כמו בארצות מישוריות ופוריות יותר ועם נהר ארוך שחוצה אותן לאורכן, למשל ארץ מצרים ואשור.
כמו כן מצב זה הקשה על המסחר היבשתי בין הערים היווניות, ובמיוחד בתקופה זו שאמצעי התעבורה היבשתיים היו פרימיטיביים, מה שדחף את היוונים להוציא את פרנסתם מן הים.


מיעוט אדמות המרעה ביוון גם השפיע על הכלכלה בכך שהיה קושי לגדל עדרי בקר גדולים, ולכן היוונים העדיפו לגדל עדרי צאן במקום.
כמו כן הייתה לכך גם השפעה על תרבות הלחימה היוונית. מכיוון שלא הייתה אפשרות לגדל עדרים גדולים של סוסים היוונים לא השתמשו בחילות פרשים גדולים והתמקדו במקום זאת בחיל הרגלים.
באזורים של צפון יוון כמו תסיליה ומקדוניה אשר התברכו באדמות מרעה רבות הייתה גם מסורת לחימת פרשים בניגוד לחלקה הדרומי.

אז איך באמת דווקא בארץ קשה ודלה זו התפתחה תרבות כל כך עשירה ומשפיעה?

תיכף נראה שאולי דווקא אותם חסרונות היוו את הגורם להצלחה של התרבות והעם היווני.

הפוליס:

בתוך אותם עמקים קטנים החלו לקראת סוף תקופת החושך להתגבש הערים היווניות. לעיתים הן הופיעו ע"י איחוד של מספר כפרים, בתהליך שנקרא באנגלית "synoecism", כמו שקרה עם ספרטה למשל. ובחלק מהמקרים היה פשוט כפר שגדל והשתלט על האדמות שסביבו, כמו במקרה של אתונה.


היוונים כינו את היחידות המדיניות הללו בשם "פוליס" (עיר ביוונית).
הפירוש הפשטני למילה פוליס הוא 'עיר מדינה', אך פירוש זה לא ממש משקף. הפוליס בשביל היווני הייתה יותר מאוסף של בניינים והמקום בו המלך יושב (כמו למשל בערי המדינה במזרח). היוונים תפסו את העיר באופן טיפה שונה, הדגש בפוליס הוא על הקהילה עצמה. אפשר לראות זאת למשל במהלך המלחמה הפרסית-יוונית ב 480 לפנה"ס כשתמיסטוקלס מורה על פינוי אזרחי העיר אתונה ונותן לפרסים לשרוף אותה עד היסוד, כך למעשה הפוליס ניצלה כי הפוליס ע"פ תפיסת היוונים הם האזרחים/הקהילה ופחות העיר עצמה. אם כי הייתה קיימת גם זיקה בין הפוליס למיקום גיאוגרפי.

הפוליס הייתה חלק בלתי נפרד מזהותו של האזרח היווני. היא סיפקה את הצרכים הקהילתיים של תושביה – הגנה, שיפוט, חקיקה, תרבות ופולחן דתי, ובמקרים מסוימים גם שירותי רווחה וחינוך.
קשה להגדיר במושגים מודרניים את המונח "פוליס", אבל מקובל להתייחס אליו כאל "גוף אזרחים".

בתקופת המעבר עדיין היה נהוג ברחבי יוון השלטון השבטי המלוכני. יוון הייתה מחולקת לשבטים רבים שבראשם הייתה שכבה אריסטוקרטית שלטת ומתוכם הומלך המלך. ככל שהקהילה גדלה, יותר ויותר סמכויות עברו מהמלך אל האצילים עד שלבסוף משרת המלך איבדה מחשיבותה. כשהפולייס (פוליס ברבים) הופיעו לראשונה בתחילת התקופה הארכאית ברובן כבר לא שלט מלך אלא משטר אריסטוקרטי של אצילים בעלי אדמות. מתוך האריסטוקרטים נבחרו "ארכונים" (שליטים) אשר החזיקו משרות שונות למשך תקופת זמן מסוימת. בתחילה הארכונים נבחרו למשך 10 שנים, אך בהדרגה כוחם ירד וזמן כהונתם התקצר לשנה אחת בלבד.

כתב וכתיבה:

An Ancient Greek Inscription written in the Greek Alphabet in stone near Delphi.

בפוסט הקודם תיארתי איך היוונים בתקופת המעבר החלו לחדש את המגע והמסחר עם המזרח לאחר נתק ממושך, וכתוצאה מכך היוונים החלו לייבא השפעות והמצאות מהמזרח חזרה לערים שלהם. כך כתב האלפבית הפניקי הפשוט והנוח לכתיבה וללמידה הגיע ליוון. היוונים למדו את הכתיבה מהפניקים שאיתם סחרו, והם מצידם שכללו את הכתב והוסיפו לו תנועות כדי שיתאים לשפה שלהם.

היוונים היו לא רק ממציאים גדולים, אלא גם היו מייבאים גדולים והיו לרוב גם מוסיפים שכלולים ושיפורים לרעיונות שייבאו מארצות אחרות. הכתיבה מאפשרת שיפור ניכר במסחר ובאדמיניסטרציה של העיר, אפשר לומר שהכתיבה היא הבסיס של כל ציוויליזציה משגשגת. הכתיבה גם אפשרה להעלות אגדות שעברו עד אז בעל פה על הכתב. כך האודיסאה והאיליאדה של הומרסו, או 'מעשים וימים' והתאוגוניה של הסיודוס עלו לראשונה על הכתב. כמובן הכתב אפשר גם לכתוב לראשונה חוקים מה שיוביל גם לשינויים חשובים בפוליטיקה של הפוליס.

מסחר וקולוניזציה:

מתקופת המעבר היוונים חידשו את הסחר עם המזרח, בעיקר עם הפניקים. מושבות סחר (אמפוריה) הוקמו בקפריסין, סוריה (אל-מינה), מצרים (נאוקרטיס) ועוד. יוון כפי שציינתי הייתה ארץ דלה בעלת מעט אדמות מתאימות לחקלאות, וכמו כן המתווה הגאוגרפי שלה הקשה על הסחר היבשתי. לכן היוונים פנו אל הים, סחרו עם הארצות סביב הים התיכון והקימו מושבות סחר רבות. חלק מאותן מושבות התפתחו עם הזמן לפולייס.

יש לציין את אימוץ המטבעות ביוון באמצע המאה השישית לפנה"ס, מה שקידם רבות את המסחר והכלכלה היוונית. לרוב מייחסים את המצאת המטבע לממלכת לידה שבאסיה הקטנה.

מאמצע המאה השמינית לפנה"ס החלו היוונים להקים סוג חדש של מושבות, הפעם לא רק למטרת סחר אלא למטרת התיישבות (אפויקיאי).

היו לכך מספר סיבות:

  1. בעקבות הגידול באוכלוסייה וחוסר היכולת של הקרקע לתמוך באוכלוסייה הגדלה נוצרה מצוקה כלכלית ולחץ דמוגרפי. אחת הדרכים לשחרר את הלחץ הזה הייתה לשלוח תושבים מאותה עיר או חבל ארץ לנדוד אל מעבר לים ולהקים מושבות חדשות.
  2. המעבר ההדרגתי בין חקלאות למסחר גרמה לעליית מעמדות חדשים ביוון ובכך להחלשת מעמדם של האצילים בעלי האדמות. בהדרגה אותם סוחרים, בעלי מלאכה וחקלאים עמידים החלו להחזיק ביותר כוח פוליטי אשר בא על חשבון האצילים. הרבה אצילים אשר לא היו מרוצים מהמצב החליטו לעזוב את העיר והפתרון לכך הייתה הקמת מושבה חדשה.
  3. מלחמות ירושה בין אצילים. אצילים שהפסידו במלחמת הירושה החליטו לעזוב ולהקים קולוניה משלהם שבה הם יוכלו לעמוד בראשה.
  4. עקב עליית חשיבות המסחר ביוון יותר ויותר יוונים שמו פניהם אל הים, הקולוניזציה הקלה על המסחר מעבר לים וכאמור היו גם מושבות סחר שהתפתחו לבסוף לפולייס.
  5. המחסור באדמות פוריות ביוון גרמו לצורך לייבא דגנים ממקומות אחרים. היוונים עשו זאת ע"י הקמת מושבות וקולוניות בארצות עשירות יותר באדמות פוריות, כמו בדרום איטליה (שתהפוך בהמשך ליוון הגדולה בגלל ריבוי הערים והאוכלוסייה היוונית בה) , איונה (מערב אסיה הקטנה), וסביב הים השחור. דוגמא לצורך הזה בייבוא דגנים מבחוץ ניתן לראות באירוע שסיים את המלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה, כשהספרטנים חיסלו את הצי היווני בקרב אייגוספוטמוי ולאחר מכן סגרו את מצר ההלספונטוס ומנעו מאתונה את הגישה לבסיס הספקת הדגן שלה בחצי האי קרים, מה שמנע מהאתונאים להמשיך להילחם וכך הסתיימה המלחמה לטובת הספרטנים.
  6. הצטרפות לקולוניה נתנה הזדמנות לעבדים ולעניים להתחיל דף חדש. כל מקימי הקולוניה נהנו משיוון זכויות פוליטיות וקיבלו חלקת אדמה שווה בגדלה, חוץ ממייסד הקולוניה שלכבודו נבנה ארמון גדול ולאחר מותו הוא נחשב מן גיבור מקומי (הרוס), ואף העלו קרבנות לזכרו. לכן הצטרפות למשלחת קולוניזציה קרצה לאותם תושבים ועבדים, זה נתן להם אפשרות לשנות את מעמדם.
  7. כמו כן שמשו הקולוניות להרחקת והגליית אינדיווידואלים מעיר האם מסיבות שונות. כמו למשל בדמוקרטיה האתונאית שבה אזרחים יכלו לבחור כל שנה להגלות אזרח מסוים שלדעתם צבר יותר מדי כוח.

הסיבה שהיוונים יכלו להקים קולוניות כאלו בקלות יחסית היא ככל הנראה המסגרת המדינית הייחודית של הפוליס אשר איפשרה לאותה משלחת פשוט להעתיק את אותו הדגם של הפוליס למושבה החדשה.

במשלחות אלו היו גם גברים וגם נשים. לרוב נבחרו מקומות להתיישבות שלא היה בהם שלטון חזק והיוונים יכלו להתיישב בהם בלי יכולת של המקומיים להציב מולם התנגדות חזקה. תרמה לכך גם מסורת הלחימה של היוונים שהיו לוחמים מעולים, דבר שהקשה על ניסיונות ההתנגדות של תושבי המקום.
ברוב המקרים הייתה ההתיישבות בעלת אופי רגוע והיה שלום בין המתיישבים לתושבי המקום, ובהרבה מקרים תושבי המקום גם הרוויחו מהמסחר עם אותן קולוניזציות. אך היו גם מקרים שההתיישבות לוותה בלחימה ומעשי עוינות כלפי המקומיים.

לרוב לאחר הקמת הקולוניה היא נשלטה ע"י מייסד הקולוניה כטיראן (שליט יחיד). מייסד הקולוניה היה לרוב אדם מיוחס מעיר האם של הקולוניה. לאחר מותו של המייסד לרוב לא נקבע שליט יחיד, והשלטון לא עבר בירושה ומכיוון שבקולוניה לא הייתה מסורת ארוכת שנים של אצולה מקומית, הפיתרון לכך היה כינון של צורות ממשל חדשות, שוויוניות ושיתופיות יותר, כשלחלק גדול מתושבי הפוליס יש זכויות פוליטיות ויכולת להשפיע על ההליך הפוליטי. ממה שהבנתי היו דמקרטיות ביוון תרם הופעת הדמוקרטיה באתונה, אותן דמוקרטיות הופיעו לראשונה במושבות איוניות. מצד שני אני חייב לציין שלא מצאתי ערים ספציפיות שידוע בוודאות שהיו בהן דמוקרטיות לפני אתונה. אולי כי הן פשוט פחות מוכרות מהדמוקרטיה האתונאית.

קיימת תאוריה שהיווצרות צורות ממשל שוויונות בקולוניות השפיעו בחזרה על פוליס האם שלהן וזכך שיטות משטר חדשות אלו חדרו לארץ האם היוונית.

חלק מאותן קולוניות יגדלו ויהפכו לערי ענק ולבסוף ייסדו בעצמן מספר רב של קולוניות. דוגמא טובה לכך היא סיקוזאי שהייתה קולוניה קורינתית במקור ולבסוף נהייתה לעיר ענק עם כ 300,000 תושבים ובעצמה הקימה עשרות קולוניות משלה.

היו גם ערים שכמעט לא הקימו קולוניות. ספרטה למשל העדיפה לבצע קולוניזציה בדרך אחרת. במקום להפליג אל מעבר לים הם פשוט כבשו בכוח את האדמות של השכנים המסיניים שלהם והפכו את כל האוכלוסייה שלהם להלוטים (עבדים). כך נוצר מצב חסר תקדים שבני עם יווני שלם הפכו לעבדים. אוכלוסייה קטנה של אזרחים ספרטנים שלטה למעשה על אוכלוסיית עבדים מורדת שגדולה ממנה פי 25 בערך. מצב זה הוביל לבסוף "רפורמות הליקורגיות" לאחר המלחמה המסנית השנייה לקראת סוף המאה השביעית לפנה"ס שהפכו את ספרטה לעיר בעלת תרבות לחימה יוצאת דופן, ולפוליס החזקה ביותר ביוון.

מעמדות וסוגי משטרים:

כאמור בתחילת התקופה הארכאית ברבות מהפולייס היו משטרים אריסטוקרטיים. יש לציין שהיו מקומות ביוון בהם לא קמו פולייס ובמקום זאת נשמרה צורת המשטר השבטית, למשל בתסיליה, במקדוניה וארקאדיה.
הפולייס היו נפוצות בעיקר בדרום יוון.

כוחו של המסחר הימי בפולייס החל לעלות בהדרגה וכך קם בחלקן מעמד ביניים של סוחרים. סוחרים אלה החלו לצבור ממון ולהתעשר, וכתוצאה מכך גם לדרוש יותר כוח פוליטי. דבר זה ערער את שכבת האריסטוקרטיה המסורתית. חשיבותם של אותם אריסטוקרטים בעלי אדמות החלה לפחות והלחץ עליהם גבר.

כמו כן הופעת כתב האלפבית והעובדה שיותר אזרחים ידעו קרוא וכתוב גרמה לבני המעמדות הנמוכים ללחוץ על האריסטוקרטים לעלות את החוקים על הכתב. עד אז החוקים לא היו כתובים, והאצילים היו שופטים את העם ע"פ חוקים בעל פה שנשמרו אצלם במשך דורי דורות. כך קרה ששופטים אריסטוקרטים יכלו להטות משפט נגד פשוטי העם ובעד אחיהם האריסטוקרטים. דוגמא מוכרת להעלאת החוקים לראשונה על הכתב היא העלאת החוקים באתונה בתחילת המאה השישית לפנה"ס ע"י דראקו בעקבות לחץ ההמונים. חוקים אלה מכונים גם "חוקי דראקו".

עם הזמן בעקבות השינויים בכלכלת הפוליס ועליית כוחם של מעמדות שונים החלו להופיע צורות משטר שונות בערי הפוליס.

טיראניה (שלטון יחיד): ככל הנראה אדם המייצג את אחת ממפלגות האצילים שעלה לכוח בתמיכת ההמונים במטרה להגביל את כוחם של האצילים ולבצע רפורמות לטובת שכבות אחרות של הפוליס. בדרך כלל הטיראן עלה לגדולה בגלל שהבטיח לבצע רפורמות לטובת העם ולכן צבר פופולאריות שהעלתה אותו לשלטון. לרוב לאחר שמת עברה משרתו בתורשה לבניו ומכיוון שאלה בניגוד לאביהם לא עשו משהו מיוחד כדי להגיע לשלטון, ולעיתים היו אף עריצים ולא טובים לשכבות הנמוכות זה נגמר בהפיכה שבסופה או שעלה טיראן אחר, או שהמשטר חזר להיות אריסטוקרטי או אוליגרכי, או כמו באתונה לאחר גירושו של היפיאס- כינונה של דמוקרטיה ישירה. לטיראניה יצא שם רע עם השנים, בעיקר ע"י יושבי ערים שלהן הייתה היסטוריה רעה עם שיטת ממשל זו, כמו למשל אתונה, אך למעשה הטיראניה במקור נחשבה לתופעה חיובית שבאה למתן את כוחה של האריסטוקרטיה. דוגמא לטיראן טוב הוא סולון המחוקק מאתונה, אמנם לרוב הוא מוזכר כמחוקק אך בפועל אפשר לומר שהיה טיראן.

דמוקרטיה: מסוג דמוקרטיה ישירה. הייתה צורת משטר שהופיעה באתונה לקראת סוף המאה השישית לפנה"ס. לאחר הקמת הליגה הדלית-אטית בראשותה של אתונה, הרבה פולייס איוניות באותה הליגה קיבלו עליהן את המשטר הדמוקרטי בהשפעה של אתונה. בתחילה הייתה השפעה פוליטית גדולה יותר לאזרחים בעלי רכוש, אך מזמנו של פריקלס לכל האזרחים היה סיכוי שווה להתקבל למשרות פוליטיות בפוליס.

המשטר הספרטני: היה שלטון ייחודי לספרטה. מן שילוב בין מונרכיה, דמוקרטיה, ואוליגרכיה. היו בה גם שני מלכים, חמישה 'אפורים' בתור הראשות המבצעת ותפקידם העיקרי היה פיקוח על המלכים, מועצה בת 30 חברים מעל גיל 60 שנקראת גרוסיה, וגוף אזרחים שהורכב מכל אזרחי ספרטה מגילאי 30 בעלי הזכויות הפוליטיות ה"ספרטיאטים" או "הומואי".
בדרך כלל מחשיבים את צורת המשטר הספרטנית כנוטה יותר לכיוון אוליגרכיה.

יש לציין שאזרח ביוון העתיקה נחשב לגבר מגיל מסוים (משתנה לפי פוליס) שנולד לאזרח ולאזרחית, עבדים לא נחשבו אזרחים ולא היו להם זכויות פוליטיות ומשפטיות.

החברה היוונית הייתה גם מאד פטריארכלית ומעמד הנשים היה נחות מאד לעומת הגברים. לנשים, גם אזרחיות לא היו כל זכויות פוליטיות ותפקידן היה לנהל את משק הבית ולגדל ילדים. הן גם לא הורשו להשתתף באירועים תרבותיים כמו הסימפוזיון או לצפות באולימפיאדה (אם כי ממה שהבנתי בשלב מסויים היו נשים שהורשו להשתתף באולימפיאדה, בעיקר ספרטניות).

בנוסף היה גם מעמד של תושבי קבע חסרי זכויות פוליטיות- מטויקוי, אלה היו לרוב אנשים שהיגרו והשתקעו בעיר. הם היו מן נתינים ללא זכויות פוליטיות, אבל גם לא נחשבו לעבדים.

רק אציין שלא כל הפולייס עברו את אותו תהליך, לא בכולם היו טיראנים, או דמוקרטיה. היו מקרים שהייתה טיראניה אבל לאחר מכן הפוליס עברה לאוליגרכיה, או מקרים שהייתה דמוקרטיה והפוליס החליפה שיטה חזרה לאוליגרכיה או טיראניה. לכל פוליס היה משטר ייחודי לה, היסטוריה שונה של התפתחות שיטת המשטר. כמו כן כל פוליס נהנתה מעצמאות מדינית.

ההופליט וערכי הכבוד והתהילה ביוון:

לערכי הכבוד, האומץ והתהילה היה מקום מרכזי בתרבות ובכלל במנטליות של היוונים הקדומים. כל יווני הכיר את הסיפורים על אותם גיבורים מיתיים מהאיליאדה והאודיסיאה, ושאף לחקות אותם בחייו.
היוונים כמו עמים רבים שאפו לחיי נצח, אבל התפיסה שלהם של חיי הנצח הייתה שונה. בעוד שהמצרים למשל האמינו שאחרי המוות הנשמה הולכת לסוג של גן עדן ולחיות חיי עושר ותענוגות יחד עם האלים, היוונים האמינו שהדרך לחיי הנצח כרוכה במעשים של האדם במהלך חייו. הדרך היחידה לחיות לנצח היא להיצרב בתודעה של בני העם שלך כגיבור כשמעשיך יהדהדו לנצח בפי הדורות שיבואו אחריך. היוונים שיבחו והיללו לוחמים שפעלו באומץ בשדה הקרב, והמוות בשדה הקרב היה הכבוד הגדול ביותר שאדם יכל לשאוף אליו. תפיסה זו הייתה חזקה במיוחד בספרטה. לעמת זאת התנהגות פחדנית ובריחה משדה הקרב זכתה לביקורת ובוז בחברה היוונית והייתה בלתי נסלחת.

הפולייס היווניות נלחמו ללא הרף אחת בשנייה. למעשה בעיני היוונים תקופות של שלום נחשבו למעין מטרד שהפריע למצב הרגיל של הלחימה. הפולייס נלחמו ביניהן לרוב על גבולות ומשאבים או במקרים מסויימים מסיבות פוליטיות, כמו למשל ההתערבויות הצבאיות של ספרטה בפוליטיקה הפנימית באתונה במהלך המאה השישית לפנה"ס. במילים אחרות ליוונים לא היו חסרות סיבות להילחם. עובדה זו עזרה לחשל את העם היווני כאנשים עזי נפש, קשי עורף, אמיצים ופרקטיים.

הלחימה ביוון עשתה מעבר בתקופה הארכאית מלוחמת מרכבות שהייתה נפוצה בתקופה המיקנית ותקופת המעבר ללוחמת חיל רגלים. למעבר זה הייתה השפעה לא רק על מהלך הקרבות אלא שוב גם על הפוליטיקה ביוון.
לחימת המרכבות הייתה נחלתם של האצילים. כדי לתפעל מרכבה ביעילות בשדה הקרב היה צורך באימונים רבים. לכן רק העשירים שהיה להם הרבה זמן פנוי להתאמן יכלו לאייש את אותן מרכבות אשר היוו את הגורם המכריע בשדה הקרב. כתוצאה מכך האצילים היוו גם את מעמד הלוחמים והם היו שהובילו את הכוחות לשדה הקרב, מה שתרם יותר לכוחם הפוליטי האבסולוטי. צורת הלחימה אז הייתה אינדיווידואלית יותר, והייתה פחות מבוססת על תיאום ושיתוף פעולה בין הכוחות בשדה הקרב.

בתקופה הארכאית החלו חקלאים ופועלים רבים להתעשר ולצבור ממון וכך יכלו לממן לעצמם מערכת נשק כבדה. הם שמו את הדגש על המיגון, וחשיבות עליונה הייתה ליכולתם להגן על עצמם מפלישות של חיילים קלים ומרכבות וכך להגן על הכפרים והשדות שלהם אשר היו מחוץ לחומות העיר. ההופליט בצורתו המוכרת הופיע כנראה לקראת סוף המאה השמינית, או מתישהו במהלך המאה השביעית לפנה"ס.

ההופליטים לבשו על עצמם שריון ברונזה כבד, קסדת ברונזה (היו מספר סוגים- קורינתית, פילוס וכו), חנית באורך של כ 2.5 מטר בשם 'דורי', חרב קצרה בשם קסיפוס, מוקיים מנחושת, והדבר החשוב ביותר המגן ('הופלון' ביוונית, על שמו נקרא גם הלוחם 'הופליט'). המגן בו השתמש ההופליט היה מגן גדול ועגול, עשוי עץ ומצופה ברונזה שנקרא "אספיס". מגן זה שקל קרוב ל 10 קילו. החימוש הכולל של ההופליט שקל כ-30 קילו. חייל יווני יכל לאבד את נשקו או את קסדתו, אבל אם איבד או הפיל את המגן בזמן הקרב הוא היה צפוי להיענש בחומרה. בספרטה לעיתים אפילו היו מוציאים על כך להורג.

ההופליטים עמדו במערך צפוף שנקרא "פלנקס". לרוב מערך זה הורכב מ 8-12 שורות, ולעיתים יותר. אורכה של השורה הייתה תלויה בכמות החיילים בצבא. היה בדרך צורך באלפי הופליטים כדי להרכיב מערך פלנקס יעיל שמכסה באורכו קילומטר/קילומטר וחצי לפחות.

פלנקס מורכב הופליטים דימה מעין טנק אנושי אשר נע קדימה ודרס כל מה שעמד מולו. יעילותם של חצים הייתה נמוכה מול מערך זה בגלל המיגון הטוב של חיילו. בדרך כלל הפלנקס היווני הצליח לדרוס די בקלות מערכים קלים יותר של לוחמים, וגם התמודד היטב עם חילות פרשים בהתקפה פרונטלית. החיסרון של הפלנקס היה כשמתקיפים אותו מהצדדים או מאחור, ובמיוחד מתקפה משולבת מכמה כיוונים. כמו כן הפלנקס לא פעל טוב על קרקע משובשת, או ביער ולכן היוונים העדיפו להילחם על האיזורים המישוריים המעטים שביוון. כמובן בצבא היווני היו גם חילות פרשים ולוחמים קלים יותר שתמכו בפלנקס, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

היתרון בצורת לחימה זו הייתה שלהופליט לא נדרשו אימונים רבים כדי להשתתף במערך הפלנקס. מערך זה היה בנוי יותר על עבודת צוות ופחות על יכולת אישית. כל חייל הגן עם החצי הימיני של המגן שלו על עצמו, ועם החצי השמאלי על חברו. חיילים בשורות האחוריות היו דוחפים את אלה שמלפניהם עם המגן במטרה ליצור לחץ וכוח דחיפה וכך "לדרוס" את מערך היריב. רק שתי השורות הקדמיות יכלו להשתמש בחניתותיהם ולדקור את האויב כשהם מכוונים לצוואר, לעיניים ולמקומות פחות ממוגנים. הלוחמים האמיצים והמנוסים ביותר הרכיבו את שתי השורות הקדמיות ואת השורה האחרונה שמטרתה הייתה לדחוף את הפלנקס קדימה ולמנוע נסיגה.

מערך זה של הופליטים אשר הורכב ממעמד הביניים של החקלאים והפועלים התמודד היטב עם מרכבות האצילים ובהדרגה הפך להיות לכוח המרכזי בצבא היווני. הכוח של הצבא של הפוליס מעתה לא עוד היה תלוי ביכולת האישית של האצילים וגבורתם בשדה הקרב, אלא בגברים רבים ממעמד הביניים המרכיבים את מערך הפלנקס ועובדים כצוות בשדה הקרב.

וכך גם הופעתו של לוחם ההופליט תרם לירידה בכוחה של האצולה ולעליית כוחם של יותר ויותר אינדיווידולאים מקרב פשוטי העם.


התרבות היוונית בתקופה הארכאית והרעיון הפאן הלני:

כמו שכתבתי בפתיח בתקופה הארכאית עם הגידול באוכלוסייה וחיזוק קשרי המסחר החלו גם להתחזק הקשרים התרבותיים בין הפולייס. מסורות כמו האיליאדה והאודיסיאה, רעיונות דתיים, אלים, ותרבות נפוצו בין הפולייס, ויוון החלה לאמץ תפיסה "פאן הלנית", הכוונה שכל תושבי יוון נמצאים תחת ההגדרה של "הלנים" (על שם איך שהיוונים קראו לארצם "האלס") בגלל הדמיון התרבותי, הלשוני, הדתי והערכים המשותפים והאמונות שתושבי יוון חלקו ביניהם.

אחת הדוגמאות המפורסמות לתהליך זה הם המשחקים הפאן-הלניים, ובראשותם האולימפיאדיה שנערכה כל 4 שנים באולימפיה לכבוד האל זאוס פטרונה של העיר. משחקים אלה היו בעלי אופי דתי, והיוו גורם מאחד לכלל אוכלוסיית יוון. (אכתוב יותר על משחקים אלה כשאגיע בסדרה שלי לשנת 776 לפנה"ס שבה נערכה האולימפיאדה הראשונה).

כמו כן חלקו היוונים מסורות דתיות משותפות, למשל האורקלים (מלטינית: orare, "לדבר"), מן מרכזים דתיים בהם היו מתנבאים ושהיו מפוזרים ברחבי יוון. ידוע מכולם הוא האורקל במקדש האל אפולו שבדלפי שהיה החשוב ביותר. אל אורקל זה הגיעו יוונים מכל רחבי הארץ וגם מעבר לים לקבל נבואה ועצה בנושאים מדיניים כמו מלחמה והקמת קולוניות, בנושאים דתיים כמו כיצד לטהר מקדש שטומא, וגם בנושאים אישיים.


פילוסופיה, אדריכלות, וקדרות בתקופה הארכאית:

פילוסופיה:

ראשית הפילוסופיה היא ביוון הארכאית, ככל הנראה בעיר מילטוס שהייתה עיר חשובה ביותר באיונה שבאסיה הקטנה. פילוסופיה זו מכונה "פילוסופיה קדם סוקרטית" (זאת אומרת קודמת לסוקרטס מאתונה). מילטוס הייתה פוליס יוונית שבגלל מיקומה היו בה השפעות גם יווניות, וגם השפעות מזרחיות. האוכלוסייה בה הייתה מעורבת. זרימה של רעיונות וידע מדעי מכל אזור הים התיכון היוו אולי את הקרקע להופעת הפילוסופיה בעיר זו. שם לראשונה נפגשו הרציונאליזם והפתיחות המחשבתית שמקורן בפוליס היוונית לבין הידע המדעי של התרבויות המצרית והמסופוטמית העתיקות.

מי שנחשב למייסד הפילוסופיה הוא 'תאלס איש מילטוס', הוא הפילוסוף המוכר הראשון בתולדות הפילוסופיה המערבית. כמו שאר הפילוסופים הראשונים היה תאלס אדם עמיד, מה שאפשר לו לפנות זמן ולהשקיע במחקר ובהגות. תאלס, הוא הראשון שניסה להסביר את הטבע באופן אימננטי (כלומר על פי עיקרון פנימי), ולא כמופעל על ידי כוחות חיצוניים. זאת בניגוד לתפיסה הדתית שרווחה בימיו, ושראתה בהתערבות חיצונית של אלים וישויות אל טבעיות את ההסבר לתופעות העולם.
כמו כן תאלס היה הראשון שעסק לראשונה בחיפוש המקור לכל הדברים – הראשית. הוא הגיע למסקנה שאותו חומר ראשיתי הוא המים וממנו נוצרו כל שאר הדברים בתהליכים טבעיים.
פילוסופים ידועיים נוספים מהאסכולה המילטית הם אנכסימנדרוס תלמידו של תאלס, ואנכסימנס- תלמידו של אנכסימנדרוס.


אדריכלות:

בתקופה הארכאית החלו להיבנות ביוון מקדשי ענק. התקיימה מן תחרות בין הפולייס השונות מי יצליח לבנות מקדשים יותר מפוארים ומרשימים לאלים שלהם. בניית מקדשים העלתה את יוקרתה של הפוליס, ומבנים מפוארים אלה היוו גאווה לאזרחי אותה פוליס. לקראת סוף התקופה הארכאית הופיעו ביוון הסגנונות הדורי והאיוני, סגנונות אלה הם התפתחות ישירה מהסגנון המיקני. מאוחר יותר בתקופה ההלנית יתפתח הסגנון הקוריתי המהודר יותר. בתקופה קלאסית וההלנית סגנונות אלו יגיעו לכזו רמה של שלמות ודיוק שרק בתקופת הרנסאנס אמנים יצליחו לשחזר את פארם. דוגמא מושלמת לסגנון הבנייה הדורי ניתן לראות במקדש הפרתנון של האלה אתנה על האקרופוליס של אתונה ששמתי אגב כתמונת נושא של הקבוצה הזאתי:)


קדרות ופיסול:

בתחילת התקופה הארכאית סגנון הקדרות שיאפיין את יוון הוא הסגנון הגיאומטרי שיתפתח מהסגנון הקדם-גאומטרי. בסגנון זה יופיעו לראשונה דמויות אדם, ותיאורים של אירועים אמיתיים. בין הדמויות מנהיגים, לוחמים, ונשים מקוננות. מאוחר יותר מהמאה ה 7 לפנה"ס יופיע סגנון "הדמות השחורה", סגנון שיציג דמויות מפורטות יותר, ובדרך כלל יתאר אירועים מהמיתולוגיה היוונית. סגנון "הדמות האדומה" יופיע לקראת סוף המאה השישית לפנה"ס בסמוך לכניסה של יוון לתקופה הקלאסית, בטכניקה זו נצבעו הכדים בשחור והדמויות צוירו באדום. קדרות הדמות האדומה החליפה, באופן הדרגתי, את קדרות הדמות השחורה. לעיתים כלים גדולים יותר נחרתו, בנוסף לצביעה.


בתחילה קורינתוס נודעה באיכות הקרמיקה שלה כשאתונה שנייה לה. אך לאחר זמן מה אתונה עקפה את קורינתוס כשהגיעה להתמקצעות בהכנת קדים בסגנון הדמות האדומה, והקורינתים החלו להשאיל מהאתונאים את הרעיונות האומנותיים שלהם. בזמן זה החל ביקוש רב לקרמיקה האתונאית בכל הים התיכון, מה שעזר לעיר להפוך למעצמה כלכלית בתחילת התקופה הקלאסית.

לאורך התקופה הקלאסית סוגי הפסלים המאפיינים את יוון הם ה'קורוס' וה'קורה'. פסלי אדם, בדרך כלל גברים ונשים צעירות קפואים וללא תנועה. רואים השפעה על פסלים אלה מסגנונות הפיסול המצריים והמסופוטמיים, אם כי הפסלים היווניים היו ריאליסטיים יותר. משערים שפסלים אלה הובאו מנחות לאל אפולו. בתקופה הקלאסית הסגנון יהפוך ריאליסטי יותר עם דגש גדול יותר על פרטים.

עוד תחומי תרבות חשובים שיופיעו ויתפחו ביוון הארכאית הם השירה, ספרות, ספורט ומוזיקה.

וזהו סיימתי עם התקציר על יוון. סליחה על האורך של הפוסט, ניסיתי לקצר כמה שיותר בפרטים אבל בכל זאת יצא ארוך, ועדיין זה רק פסיק ממה שיש לכתוב על תרבות עשירה זו. מודה לכל מי שהצליח לקרוא עד הסוף:) בפוסט הבא אני אכתוב בקצרה על ממלכת לידיה ופריגיה שבאסיה הקטנה.

מזומנים כרגיל להעיר הערות, לתקן ולשאול שאלות 🙂

ערן מויאל , מנהל הפורום "קבוצת חובבי היסטוריה עתיקה" בפייסבוק, אוקטובר 2020

קרדיט : תודה כרגיל לויקיפדיה שנעזרתי בה והשאלתי ממנה תמונות.

תמונות למטה:

  1. מפות שמראות את התפשטות הקולוניזציה היוונית בשיאה.
  2. שחזור של האקרופוליס באתונה, הפרתנון והמקדש לאל אפולו שבדלפי.
  3. תיאור על כד של לוחמי הופליט, ושחזור מודרני של לוחמי הופליט עומדים במערך פלנקס.
  4. כד מאמצע המאה השמינית לפנה"ס ועליו גרסה קדומה של האלפבית היווני.
  5. שני כדים, אחד בסגנון הדמות השחורה, והשני בסגנון הדמות האדומה עם ציור של האלה ארטמיס עליו.
  6. פסל של קורוס ופסל של קורה.

+8

0
·

תגובות

  • תודה ושאפו ענק!

    אברום רוץ\תם 4 באוקטובר 2020 12:31

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *