השבוע בהיסטוריה , שחרור פריז , אוגוסט 1944

744

שחרור פריז ב1944

ב – 24 וב – 25 באוגוסט  1944 , חברי כוחות הפנים הצרפתים (FFI) של הרזיסטנס קיבלו גיבוי מצבא צרפת החופשית וההתקוממות הפכה ללחימה עירונית, בעזרת בריקדות, מכונות ירייה, צלפי המיליציה הצרפתית וטנקים, שירו לעבר הכוחות הנאציים, עד לכניעתם.

שחרור פריז (המכונה גם הקרב על פריז) התרחש במהלך מלחמת העולם השנייה, בחודש אוגוסט  1944, והסתיים בכניעת חיל המצב הגרמני הכובש ב – 25 בחודש . בירת צרפת נוהלה בידי גרמניה הנאצית מאז הסכם שביתת הנשק עם צרפת ביוני  1940, בעת שכונן משטר הבובות שקבע את בירתו בעיר המרפא וישי.

מתעד ההיסטוריה של מלחמת עולם  השנייה  RG Poulussen הבריטי העלה לפני כמה ימים בטוויטר סרט וידאו קצר המראה את הצרפתים החוגגים את כניסת צבא ארה"ב לפריז כשהם חשופים לירי של הגרמנים וצלפים של הגרמנים , ונפצעים .

קישור לסרט בטוויטר.

Suddenly shots have rung out, fired by either a fanatical German sniper, by a member of the Milice, the Vichy equivalent of the SS, or by a trigger-happy fifi – a member of the Forces Françaises de l’Interieur (FFI), as the Resistance is now called. The crowd on the Pont d’Arcole, crossing the Seine to the Ile de la Cité, has instinctively gone to ground

הקרבות של המחתרת הצרפתית נגד הגרמנים, פריז 1944 Robert Doisneau – Place St-Michel, Paris, 1944ב18 באוגוסט 1944, נורו מטחי אש פזורים בחוצות העיר. הדגל הצרפתי הונף מעל למטה המשטרה באיל דה לה סיטה. שוטרים חברי הרזיסטנס השתלטו על המבנה, עצרו את מפקד המשטרה מטעם וישי ומינו תחתיו מפקד גוליסט. בצהריים הגיעו טנקים גרמנים ומשאיות חיל רגלים כדי לדכא את המרד במטה המשטרה, אך הם לא הצליחו להשתלט עליו. בחלקים אחרים של העיר הוצבו מארבים לכלי רכב של הוורמאכט, ובמקומות רבים התפתח קרב יריות. בגדה השמאלית, סמוך לאיל דה לה סיטה, התפתח קרב קשה במיוחד. בסך הכול נהרגו באותו היום 40 גרמנים ו-70 נפצעו, לעומת 125 הרוגים פריזאים ו-500 פצועים בתיווכו של הקונסול הכללי השוודי הושגה הפסקת אש, שהחזיקה מעמד כיומיים, אף על פי שלא כובדה במלואה, בעיקר מצד כוחות הרזיסטנס.

אנשים אמיצים , 1944 פריז , אוגוסט 1944 , גבר ואישה צרפתים , תושבי העיר , חברי הרזיסטנס , מצליחים להשתלט על נשק גרמני בתחנת משטרה גרמנית ולירות לעבר הכוחות הגרמניים בעיר . בסופו של דבר נכנעו הכוחות הגרמנים ב25 לאוגוסט 1944 .

קציני המטה הנאצים נכנעים בפני הרזיסטנס, פריז אוגוסט 1944

הקצינים הנאצים עם היחידות הלוחמות הצליחו לעזוב את פריז כמה ימים לפני כן

Henri Cartier-Bresson Captured Nazi Occupiers After the Liberation of the City, Paris Aug. 25, 1944

פריז
לחבק את החייל האמריקאי המשחרר
אוגוסט 1944
Paris
(August 1944)
לפני זה, באותו להט חיבקו את חיילי גרמניה הנאצית

רקע היסטורי

עם התקרבות הארמייה השלישית של ארצות הברית בפיקודו של ג'ורג' פטון , אז , החלה התקוממות של אנשי המחתרת הצרפתית נגד חיל המצב הגרמני בפריז.

ב-15 באוגוסט בפנטן (פרבר בצפון מזרח פריז והמקום ממנו פלשו הכוחות הגרמניים לבירה הצרפתית ביוני 1940), כ -2,200 גברים

ו – 400 נשים – כולם אסירים פוליטיים – נשלחו למחנה בוכנוואלד בשיירה האחרונה שנשלחה מצרפת לגרמניה. השלטונות הגרמניים החליטו לפרוק חלק ממשטרת פריז מנשקה. בעקבות זאת, במקביל להתקדמות המהירה של צבא צרפת החופשית לכיוון פריז, עובדי המשטרה, בעידודם של פעילים קומוניסטיים, פתחו בשביתה.

באותו יום פורסמה בבטאון המפלגה הקומוניסטית, ל'אוּמָניטֶה, קריאה ל"התקוממות עממית". עובדי הז'נדרמרי והרכבת התחתית הצטרפו אליהם, ועובדי הדואר גם הם ב – 16 באוגוסט. ב – 18 בחודש פרצה שביתה כללית כשפועלים בכל רחבי העיר הצטרפו גם הם.

ב-19 באוגוסט שעטו במורד השאנז אליזה טורי שריון גרמני, עם טנקים, משאיות וזחל"מים מלאים בחיילים ובאמצעי לחימה. השמועה על התקדמות בעלות הברית לעבר פריז פשטה במהירות.

בעקבות הנסיגה הגרמנית היו הרחובות נטושים, כשלפתע החלו ההתנגשויות הראשונות בין כוחות הרזיסטנס לבין הכובשים הגרמנים. אנשים החלו לצאת לרחוב באופן לא מאורגן ומספר חברי כוחות הפנים הצרפתים (FFI) הדביקו כרזות תעמולה על הקירות. הכרזות קראו להתקוממות, הצהירו ש"הלחימה נמשכת", והזמינו את שוטרי פריז, אנשי המשמר הרפובליקאי, הז'נדרמרי, ה-G.M.R (יחידות שיטור שהחליפו את הצבא), שומרי בתי-הסוהר, פטריוטים צרפתים, ו"בני שמונה-עשרה עד חמישים המסוגלים לשאת נשק", להצטרף "למאבק נגד הפולשים". כרזות אחרות הבטיחו "ייסורים צפויים לבוגדים" (כלומר, לתומכי ממשל וישי) וש"הניצחון קרוב". על הכרזות התנוססה חתימתה של "המועצה הפריזאית לשחרור" בתיאום עם הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית, בהתאם לצווי "המפקד האזורי הקולונל רול", הוא אנרי רול טנגי, מפקד כוחות הפנים הצרפתיים.

ב – 20 באוגוסט, הוקמו בריקדות ברחבי העיר וחברי הרזיסטנס ניסו לשמור עליהן. משאיות הובאו, עצים נכרתו, צעירים עקרו אבנים מהכביש, שרשרת אנושית, רובה של נשים, העבירה את אבני המרצפות, שנערמו יחד עם מוטות ברזל, שלדי מיטות, מכוניות הפוכות ואף משאיות. לרוב הונף על הבריקדות דגל הטריקולור. הנשים תפרו סרטי זרוע של ה-FFI לגברים. לוחמים הוסעו על ידי גברים, נשים, ילדים וקשישים בעזרת רכבי עץ. משאיות דלק הותקפו ונתפסו, רכבים אזרחיים אחרים הוחרמו וסומנו בסמל ה-FFI.

סימון סגווין, Simone Segouin , לוחמת המחתרת הצרפתיה
בת 18, במהלך שחרור פריז, 19 באוגוסט 1944

ב – 22 באוגוסט רול-טנגי, שהיה בעברו קומיסר בבריגדות הבינלאומיות שלחמו במלחמת האזרחים בספרד, הורה לתושבי פריז כולם להקים בריקדות בכל רחוב ולמנוע מהגרמנים אפשרות תנועה. הפרופסור ז'וליו-קירי, זוכה פרס נובל לכימיה, הקים בסורבון קו ייצור לבקבוקי מולוטוב

ב-24 באוגוסט התחוללו קרבות באזור אוֹבּרְוִילְיֶיה (Aubervilliers). מפקד הדיוויזיה המשוריינת השנייה של צבא צרפת החופשית, הקפטן דְרוֹן, נכנס במהלך היום לפריז ונע לכיוון בית העירייה.

מקור

"האם פריז בוערת?"

ב-25 באוגוסט בשעה 10:30 בבוקר, גנרל פייר ביוט (Billotte), מפקד הבריגדה המזוינת הצרפתית הראשונה (היחידה הטקטית של הדיוויזיה המשוריינת השנייה) הציב אולטימטום בפני הגנרל פון קולטיץ.

למרות פקודות חוזרות מהיטלר, לפיהן "אל לפריז ליפול לידי האויב אלא כשהיא עיי חורבות", לאחר הפצצתה ופיצוץ גשריה, נכנע המושל ומפקד חיל המצב הגרמני, הגנרל דיטריך פון קולטיץ, ב-25 באוגוסט, במלון מוריץ, שהפך למטה הפיקוד של גנרל לקלרק.

פון קולטיץ הוחזק כאסיר עד אפריל 1947.

בזכרונותיו, שנקראו "האם פריז בוערת?" (Brennt Paris?) ופורסמו בשנת 1950, הציג עצמו הגנרל הגרמני כמושיע של פריז.

למרות פקודות חוזרות מהיטלר, לפיהן "אל לפריז ליפול לידי האויב אלא כשהיא עיי חורבות", לאחר הפצצתה ופיצוץ גשריה, נכנע המושל ומפקד חיל המצב הגרמני, הגנרל דיטריך פון קולטיץ, ב-25 באוגוסט, במלון מוריץ, שהפך למטה הפיקוד של גנרל לקלרק. פון קולטיץ הוחזק כאסיר עד אפריל 1947. בזכרונותיו, שנקראו "האם פריז בוערת?" (Brennt Paris?) ופורסמו בשנת 1950, הציג עצמו הגנרל הגרמני כמושיע של פריז.

ישנה מחלוקת בנוגע לתפקידו הממשי של פון קולטיץ במהלך הקרב והוא נתפס באופנים שונים מאוד בצרפת ובגרמניה. בגרמניה מתואר הגנרל כהומניסט וגיבור שהציל את פריז מלחימה עירונית שהייתה מביאה להריסתה. בשנת 1964 הסביר פון קולטיץ, בראיון מביתו שבבאדן-באדן, מדוע סירב לציית לפקודתו של היטלר: "אם בפעם הראשונה לא צייתי לפקודה, הרי זה משום שידעתי שהיטלר משוגע" ("Si pour la première fois j'ai désobéi, c'est parceque je savais qu'Hitler déraisonnait").  

בראיון משנת 2004 עם בנו של הגנרל עבור ערוץ הטלוויזיה הציבורי הצרפתי פראנס 2, טען הבן שפון קולטיץ לא ציית להיטלר ואיפשר באופן אישי לבעלות הברית להשתלט על העיר במהירות ובביטחה, ומנע מכוחות הרזיסטנס מלהיכנס ללחימה עירונית עזה, שהייתה מביאה חורבן על העיר. הוא ידע, טוען הבן, שהמלחמה אבודה עבור הגרמנים והחליט לבדו להציל את הבירה הצרפתית.

ואולם בצרפת, גרסה זו נתפסת כעיוות ההיסטוריה, מאחר שפון קולטיץ נחשב לקצין נאצי נאמן להיטלר שהיה מעורב בלא מעט פעולות שנויות במחלוקת, כגון:

בשנים 1940 ו-1941 הורה על הרס סבסטופול ועל שריפת רוטרדם.

במהלך הקרבות לשחרור פריז פקד:
ב-16 באוגוסט על הוצאתם להורג של 35 חברי רזיסטנס.
ב-19 באוגוסט על הריסת טחנת הרוח הגדולה של פנטן במטרה להרעיב את האוכלוסייה.
ב-23 באוגוסט על שריפת הגראן פאלה שנכבש על ידי כוחות FFI של הרזיסטנס.


בראיון משנת 2004 ותיק הרזיסטנס הפריזאי, מוריס קרייז'-ולרימו (Maurice Kriegel-Valrimont)  תיאר את פון קולטיץ כאדם ש"הרג צרפתים כל עוד עלה הדבר בידו וחדל מלהרוג בהם כאשר לא היה יכול עוד להמשיך". קרייז'-ולרימו טוען ש"לא רק שאין [הצרפתים] חבים לו דבר, אלא שזהו עיוות חסר בושה של ההיסטוריה להעניק לו כל כבוד". 

מקור

סרטים נוספים משחרור פריז 1944

2
· ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *