המשיכה ההדדית בין חלק גדול של הרופאים הגרמנים והסטודנטים לרפואה ובין המפלגה הנאצית

3903

בצילום למעלה : פושע המלחמה ד"ר יוזף מנגלה במהלך הניסויים הרפואיים שלו באושוויץ

הרופאים במנגנון הנאצי

הרופאים תפסו מקום מרכזי במנגנון הנאצי: כ-45% מהם היו חברים במפלגה הנאצית ו-7% התנדבו ל–SS — שיעור גדול מכל קבוצה אחרת. הרופאים לקחו חלק מרכזי בעיקור כפוי של כ–400 אלף חולים, נשאו באחריות לביצוע "המתות חסד" שבהן נרצחו כ–200 אלף גרמנים נכים וחולי נפש, תמכו בתהליך הגטואיזציה בנימוקים פסאודו־מדעיים, ביצעו ניסויים מחרידים בבני אדם והיו שותפים בתהליך השמדת היהודים במחנות המוות.

אוכלוסייה משכילה דוגמת הרופאים, אימצה בקלות אידיאולוגיה שהעצימה את הרופא כ"שומר האומה וטוהר הגזע" ופתחה בפניו כר נרחב לקידום מחקרים שחיזקו את החזון הנאצי. הרופאים אימצו את האידיאולוגיה הנאצית וראו בקורבנותיהם "גזע חולה" שיש להשמידו כדי "לרפא" את האומה.

מקור וקרדיט : פרופ' נחמן אש, ראש חטיבת הבריאות במכבי שירותי בריאות, פרופ' שפרה שורץ, חוקרת של ההיסטוריה של הרפואה, וד"ר מרים עפר, חוקרת של הרפואה היהודית בשואה, מוסף עיתון " הארץ" , 14 באוגוסט 2015

nazi-doctors

תמיכת הרופאים בגרמניה בחוק העיקור

הנאציפיקציה של הרפואה היתה כרוכה גם בסילוק היהודים ממקצוע הרפואה. חודשיים אחרי עלות היטלר לשלטון הוחרמו רופאים יהודים וניתנו לטרור. בהדרגה הוצאו ממסגרות ביטוח הבריאות הארציות ובסופו של דבר סולקו לחלוטין מן העיסוק בתחום הרפואה. תוספת לחוקי נירנברג שפורסמה ב-1939 ביטלה את רשיונות הרופא של כול הרופאים היהודים. הרפואה האקדמית הובאה לידי 'השתלבות' באמצעים כגון תוכנית לימודים בבית-הספר לרפואה, שהדגישה את התיאוריות הגנטיות הנאציות, נישול הפרופסורים היהודים והעלאת המורל המאורגנת של הסטודנטים הנאצים לרפואה.

ביוני 1933 הנהיג שר הפנים, וילהלם פריק את חוק העיקור. המלחמה בסכנת 'מות הגזע' (Volkstod), דרשה עיקור של בעלי-מומים מולדים של רפיון השכל, שסעת (סכיזופרניה), דכאונות מניים, נכפים (חולים במחלת הנפילה) וקורבנות של ליקויים גופניים תורשתיים או מולדים. אחרי-כן באה הגדרת הקטגוריה של 'אנטי חברתיים', וגם הם נידונו לעיקור. רופאים היו שניים מתוך שלושת החברים ב'בתי הדין לבריאות תורשתית' שהחליטו בכול מקרה ומקרה. אחדים ממנהיגי הרופאים הידועים ביותר במשטר שירתו בהליכי הערעורים. כול הרופאים נדרשו על-פי החוק לדווח לממונים על בריאות הציבור על מועמדים פוטנציאליים לעיקור. רופאים עשו את הפעולות הכירורגיות. למרות תוהו ובוהו ושרירותיות רבה בבתי-הדין האצילה כוח ומסתורין לגילוי רפואי זה של סמכות. אומדנים מהימנים של מספר העיקורים נעים בין 200,000 ל-350,000.

מקור וקרדיט : רופאים נאצים ,  האנציקלופדיה של השואה , אתר מט"ח בשיתוף יד ושם

 האם ניתן לדבר על "מדקיליזציה של השואה"?

ד"ר דניאל נדב , אוניברסיטת תל אביב

רופאי הס"ס (ומנגלה כסמלם) שימשו, כידוע, בתפקידי מפתח במחנות ההשמדה – למן המיון הראשוני לחיים או למוות, דרך הסלקציות החוזרות ונשנות ועד לחתימתם על תעודות פטירה – מזויפות ברובן. אך למעורבותם של רופאים בנתיבי השואה היסטוריה ארוכה בהרבה.

Mengele_2
יש הוכחות רבות למשיכה ההדדית בין חלק גדול של הרופאים הגרמנים והסטודנטים לרפואה ובין המפלגה הנאצית כבר בשנות העשרים. מיכאל קייטר הקנדי ריכז חומר רב בנושא. על פי מחקריו לא היה שום מקצוע אקדמי ששיעור החברים מקרבו במפלגה הנאצית התקרב לשיעורם בקרב הרופאים – 44%. כרבע מהם השתייכו אף ל-ס"ס. ניתן לנמק את התמיכה בנאצים בשיקולים אופורטוניסטים בחלקם, בעיקר הקנאה בהצלחתם של הרופאים היהודים – מרכיב מספרי חשוב בכלל הרופאים (כ-15%, וכפליים מכך בערים הגדולות כברלין) והרצון לרשת את מקומם. ככל שהחמיר המשבר הכלכלי בתחילת שנות ה-30 גדל משקלו של שיקול זה אך אין בו די להסבר התופעה. מעבר למישור החומרי נמשכו הרופאים לחזון הביו-גזעי שפרסה התורה הנאצית והמקום הנכבד שייעדו לרופאים כ"שומרי הסף" של הכניסה לקהילת העם ה"ארית", המטוהרת מבחינה תורשתית וגזעית.

הקשיים הכלכליים של תקופת האינפלציה והמשבר הגדול למן שלהי 1929 דרבנו סטז'רים ורופאים צעירים לעלות על עגלתם של הנאצים.

כבר לפני כן זכו הנאצים לרוב בארגון הסטודנטים לרפואה. המשבר הכלכלי אף העניק צידוק וחיזוק לטיעונים הנאצים בדבר הצורך לעקר נשאי מחלות תורשתיות כדי למנוע מצאצאיהם להפוך לנטל על קופת הציבור המדולדלת. חוק העיקורים מיולי 1933 היה אחד ממעשי התחיקה הראשונים של הנאצים וזכה לתמיכתם של רבים מבכירי הרופאים. חוק ההאחדה של לשכות הבריאות המחוזיות שנה לאחר מכן הציב רופאים צעירים נאצים בעמדות השפעה בעיר ובכפר. רבים מהם תפסו את משרותיהם של הרופאים היהודים שנרדפו ופוטרו, תוך שיתוף פעולה מלא מצדם של ארגוני הרופאים. אחד מתפקידיהם המרכזיים של רופאי הרשות היה להמליץ על מועמדים לעיקור בקרב אוכלוסיית המחוז שעליו היו מופקדים. תוך חמש שנים עוקרו בכפיה מאות אלפי גרמנים בפעולה חסרת תקדים בעולם המערבי, שנועדה לשפר את הפרופיל הגנטי של בני הגזע הארי. בחדרי חדרים כבר הגו אחדים מראשי ארגוני הרופאים הנאצים (גרהרד ואגנר וארתור גיט) באפשרות לשים קץ לחייהם של מי שהוגדרו על ידם ועל ידי הפיהרר כפרזיטים [או "א-סוציאליים"] ובעלי "קיום של מעמסה". המינוח הזכיר את המושגים שנקטו בהם בתעמולה כנגד היהודים. ב-1935 קבע היטלר כי פעולה בוטה כזו תתאפשר רק בעת חירום, אך "המורד החלקלק" של שימוש לרעה בחוק העיקורים כבר נחצה שנתיים לאחר מכן.
ב-1937 עוקרו בחשאיות גמורה מאות נערים ונערות, בני תערובת של נשים גרמניות וחיילים כושים שנמנו על חיל הכיבוש הצרפתי בחבל הריין ב-1923. בכך הופר העיקרון של אינדיקציה רפואית בלבד להצדקת עיקורים והוכנס קריטריון גזעני למערכת השיקולים המעשיים, בלא שימחה על כך רופא כלשהו. בתחילת 1939 נתן היטלר את אישורו באמצעות הרופא האישי שלו – קרל בראנדט – לשים קץ לחייו של בן לקצין ס"ס שנולד עיוור ובעל איברים מעוותים. כאשר הסתבר סופית כי מלחמת העולם השנייה בפתח ניתן האות לפעולת רצח רפואי בקנה מידה מלא – מבצע "T4" שבמסגרתו הומתו בברוטאליות
כ-70,000 גרמנים "ארים", חולי נפש ברובם. מנגנון ביורוקראטי שהוקם בברלין, בראשותם של שנים מאנשי הלשכה הפרטית של היטלר, עבר על תיקיהם של מאות אלפי חוסים ופסק באמצעות מיון חפוז בידם של כמה עשרות רופאים נאצים – רובם אנשי ס"ס – מי יובא לחיסול בשישה מוסדות המתה שנקבעו בפיזור גיאוגרפי נאות ברחבי הרייך השלישי. הקרבנות הופשטו והובלו לחדרים אטומים שהוסוו כמקלחות והומתו בגז ((CO. למרות שהפעולה לא כוונה נגד יהודים דווקא שימשה בפועל בגדר ניסוי כלים לקראת השואה הקרבה.
כאשר תם מבצע "המתת החסד" בגז בקיץ 1941, לנוכח התנגדות ניכרת של הכנסייה ודעת הקהל, החלו ההכנות בברלין לפתרון הסופי, והיה זה אך טבעי וצפוי שהמנגנון המנוסה של 4 T יטה שכם למטלה החדשה והגדולה לאין שיעור.
עוד קודם לכן תרמו רופאי הס"ס שסופחו לחיל הכיבוש הגרמני בפולין למדיקליזציה של השואה הקרבה. זאת בהמלצתם החד-משמעית של יוסט ולבאום, יוזף רופרכט ואחרים. טענתם הייתה כי היהודים הם נשאי נגיפים ומחלות (כגון טיפוס הבהרות) ויש, על כן, לבודד ולכלוא אותם בגטאות כהמשך לשיטת הקרנטינה המסורתית. לכך נוספו לא רק אלמנטים של ביזוי והשפלת היהודים אלא גם שיקולים מעשיים של היידריך ואחרים שייקל על הנאצים לאסוף את היהודים ממקומות הריכוז הגדולים שלהם בגטאות כאשר יוחלט, סופית, על חיסולם. נסיעה של שעה אחת ברכבת הפרידה, למשל, בין גטו ורשה לבין מחנה ההשמדה שהוקם בטרבלינקה.

מקור וקרדיט : ד"ר דניאל נדב , אוניברסיטת תל אביב

doctors1

משפט הרופאים בגרמניה

משפט הרופאים בגרמניה הוא משפט בו הועמדו לדין בפני בית דין צבאי של ארצות הברית 23 פושעי מלחמה נאציים, שביצעו ניסויים רפואיים בגופם של אסירים ואשר היה חלק מסדרת משפטי נירנברג הנוספים.

במהלך מלחמת העולם השנייה ביצעה גרמניה הנאצית מספר רב של פשעים נגד האנושות, שבין הנוראיים שבהם היו הניסויים הרפואיים הנאציים, שביצעו רופאים גרמניים במחנות הריכוז וההשמדה, בגופם של אסירים.

חלק ממבצעי הניסויים, 20 רופאים ו-3 אנשי סגל רפואי הואשמו בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות והועמדו לדין בנירנברג.

המשפט נערך החל מ-25 באוקטובר 1946 ועד ל-20 באוגוסט 1947. במשפט הגנו הנאשמים על מעשיהם וטענו שהיו מעשים פטריוטיים בשירות המולדת. אולם בית הדין קבע כי הניסויים נערכו באכזריות, ללא הסכמתם של הקורבנות וללא תכלית מדעית אמיתית, וכי היו אלה מעשי רצח מתוכננים שנגרמו תוך עינויים וסבל של הקורבנות. ועל כן גזר על 7 מן הנאשמים גזר דין מוות והם הוצאו להורג בתליה ב-2 ביוני 1948 בכלא לנדסברג שבבוואריה (בו נכלא בזמנו היטלר לאחר הפוטש במרתף הבירה). 9 מן הנאשמים נידונו לתקופות מאסר שנעו בין 10 שנים למאסר עולם, ו-7 מהם זוכו.

בעקבות המשפט גובש קוד נירנברג, שנבע מאחד הלקחים שהופקו מן המשפט, הקובע "כי לעולם לא יבוצעו יותר ניסויים רפואיים על בני אדם ללא הסכמתם, וללא שיסבירו להם מראש את אופן עריכת הניסויים ואת התוצאות הרפואיות העלולות להגרם להם כתוצאתם". בשנת 1964 פרסמה עצרת ההסתדרות הרפואית העולמית שהתכנסה בהלסינקי, פינלנד את הצהרת הלסינקי, הקובעת כללים ליישום עקרונות אלה ומהווה אחד ממסמכי היסוד של האתיקה הרפואית. מדינות רבות, ובכללן ישראל, אימצו עקרונות אלה לתוך הקוד האתי הרפואי שלהן ואף חוקקו חוקים בנושא.

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום הכולל פירוט של 4,000 מעשי פשע, הכוללים:

  1. קשירת קשר לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות כמתואר בסעיפים 2 ו-3.
  2. פשעי מלחמה בכך שביצעו ניסויים רפואיים בבני אדם מבלי שניתנה הסכמת הנבדקים. הניסויים בוצעו על שבויי מלחמה ואזרחים במדינות כבושות ובמהלכם הנאשמים בצעו מעשי רצח, אלימות, התאכזרות, עינויים, זוועות, ומעשים לא אנושיים אחרים. הם נאשמו אף בתכנון ובביצוע רצח המוני של שבויי מלחמה ואזרחים במדינות כבושות, אשר הוצמדה להם סטיגמה של זקנים, חולי נפש, חולים כרוניים, בעלי מום, וכדומה. הרצח בוצע באמצעות גז, זריקות קטלניות, ואמצעים מגוונים אחרים בבתי אבות סיעודיים, בתי חולים, ובתי חולים לחולי נפש, במהלך תוכנית האותנסיה וכן השתתפו ברצח המוני שבוצע באסירי מחנות ריכוז.
  3. פשעים נגד האנושות בביצוע מעשי פשע המתוארים בסעיף 2 גם על אזרחים גרמנים.
  4. חברות בארגון פשע, האס אס.

מקור וקרדיט : משפט הרופאים בגרמניה – ויקיפדיה

ראה גם : The Nazi Doctors: Medical Killing and the Psychology of Genocide [Robert Jay Lifton]

ראה גם :

אותונזיה

ראה גם :

AUSCHWITZ THROUGH THE LENS OF THE SS: PHOTOS OF NAZI LEADERSHIP AT THE CAMP

 

10
· · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *