המרידות בצבא הצרפתי (1917)

322

המרידות בצבא הצרפתי (1917) אירעו במהלך קרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. בשיאן, במאי וביוני, המרידות הקיפו, ככל הנראה, כמעט מחצית מיחידות חיל הרגלים הצרפתי באותה חזית (אם כי לא הקיפו את כל חיילי אותן יחידות). ההערכה היא כי ההיקף של המרידות הגיע למיליון חיילים צרפתים.

ההתפכחות מאשליות הובילה למחאה

שנת 1917 יצרה גם זיקה חדשה בין החזית הצבאית לעורף. בצרפת, המאמצים הכבירים לצאת להתקפה גדולה אחרונה בחזית המערבית בתחילת 1917 הובילו לציפייה מצד החיילים שהדבר יוביל לסיום המלחמה. אך כאשר מתקפת נִיוול (Nivelle) שלוותה בתקוות כה גדולות נכשלה תוך אבדות כבדות, האכזבה וההתפכחות המרה הובילו למרידות ולמחאה. במאי ויוני 1917 אירעו התמרדויות ביותר מ-60 דיוויזיות בחזית המערבית, ובמקביל אלפי פועלים ועובדים – ובפרט הנשים שנמנו עם שורותיהם – פתחו בשביתות בעורף.

רקע

באביב 1917 הצבא הצרפתי היה לאחר שרשרת של קרבות עקובים מדם, בעיקר כנגד הקיסרות הגרמנית, בהם אבדותיו של הצבא הצרפתי היו קרוב למיליון הרוגים, בלא שנראה היה שינוי כלשהו במצב הקיפאון ששרר לאורך החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, זו השנה השלישית. רובר ניוול, מפקד הצבא הצרפתי בחזית המערבית, ניסה לשבור את הקיפאון על ידי מתקפה על רכס שמאן דה דאם (Chemin des Dames) שמצפון לאן, באפריל 1917, מה שהוביל לפתיחת הקרב השני על האן. תוצאותיו של זה היו צנועות למדי, מנקודת ראות של מדינות ההסכמה, מה שאין כן לגבי אבדות הצבא הצרפתי, שהיו כבדות. אם כי שיעורי אבדות כאלה היו חזון נפרץ בחזית המערבית, הרי שלאחר הקזות הדם הנוראיות שצרפת חוותה בשנת 1916, בעיקר בקרב ורדן ובעת הקרב על הסום, זו הפעם נראה היה להנהגת המדינה שהציבור הצרפתי אינו מוכן לשאת אבדות כאלה עוד. ב-15 במאי 1917 ניוול הוחלף בפיליפ פטן.

הגנרל רובר ניוול ב-1916. המתקפה עקובת הדם, אשר הוביל באביב 1917, שימשה כזרז למרידות

המרידות

כבר בעת ההתקפה על רכס שמאן דה דאם נרשם שיעור עריקות גבוה בצבא הצרפתי. ב-27 במאי החלה מרידה של ממש, עת חיילים צרפתים, שאומדנים לגבי מספרם הגיעו עד ל-30,000, עזבו את קווי החזית, כמו גם עמדות עורפיות יותר, ועשו דרכם אל העורף. ברקע לאירועים אלה עמדה התחושה שחייהם של החיילים מוקרבים לשווא בהתקפות סרק. כן היה לחדשות על המהפכה ברוסיה חלק מה בהלכי הרוח בין החיילים הצרפתים, שכן היו מורדים ששרו שירים מהפכניים והניפו דגלים אדומים. חלק אחר נודע אף לעלונים פציפיסטיים שהופצו בחשאי על ידי סוכנים גרמניים. במקביל, חיילים צרפתים המוצבים בעמדות עורפיות, כמו למשל בסואסון (Soissons) שבפיקרדי, סירבו לפקודות שניתנו להם, לתפוס את קווי החזית. כן אירעו מקרים בהם חיילים ניתקו קרונות מרכבות, כדי למנוע את הסעתן, הציתו רכוש או שהפגינו נגד המלחמה. בראשון ליוני, רגימנט רגלים מורד השתלט על העיירה מיסי-או-בואה (Missy-aux-Bois) והיה צורך בהפעלת כוח ובירי כדי להשתלט מחדש על הכפר. כן נבזזו טורי אספקה בידי חיילים מורדים. תופעות כמתואר התפשטו בין יחידות הצבא הצרפתי שבחזית המערבית. על פי הערכות שונות, מידה זו אחרת של פעולות מרי באה לידי ביטוי בקרוב למחצית מאוגדות הרגלים, אם כי באופן לא אחיד. מספר אוגדות נתפסו באופן רציני להלכי הרוח המרדניים, אחרות הושפעו באופן רציני פחות, אך עדיין משמעותי, ובאוגדות נוספות אירעו מקרי פריקת עול המשמעת בהיקף קטן יותר, אך באופן מתמשך. כל המתואר חל בעיקר על יחידות הרגלים. יחידות אחרות, כמו התותחנים, הושפעו באורח משמעותי פחות מהלכי הרוח המרדניים. בנוסף למרידות, אירעו מקרים רבים מאוד של פריקת עול המשמעת באופן כללי: חיילים שהכו שוטרים צבאיים, או חיילים במספרים גדולים מאוד שחזרו מבוסמים מחופשתם.

הוצאה להורג של חייל צרפתי שהשתתף במרידה ב1917

דיכוי המרידות

הפיקוד הצרפתי הגיב באופן חד ותקיף. החל מן השמיני ביוני נערכו אלפי מעצרים, כאשר העצורים נקבעו על ידי מפקדיהם, ובדרך כלל לא נתקלו מעצרים אלה בהתנגדות רבה מתוך שורות החיילים. 3,427 משפטים נערכו, ובהם נשפטו 23,385 חיילים. כמה מאות מבין אותם חיילים נשפטו למוות, וחלק מאותם עונשים בוצעו. כיוון שחלק מן התיעוד של אותם מהלכים עדיין חסוי, אין מספרים מדויקים, הן לגבי פסקי דין המוות, שמספרם מוערך בכמה מאות, והן לגבי ביצועם, שמספרם מוערך בכמה עשרות.

אחרית דבר

המרידות, אף על פי שדוכאו, הביאו לתוצאות חיוביות מבחינת החיילים הצרפתיים. פטן החליט לחדול מן המתקפות ההמוניות, מרובות האבדות (ומעוטות התוצאות), ולהמתין לבוא האמריקנים, שזמן קצר קודם לכן הצטרפו למדינות ההסכמה, ולבוא הטנקים, שאף הם החלו להשתלב בלחימה זמן קצר קודם לכן. לעת עתה, במקום זאת, נקט בשיטת לוחמה לפיה נערכה שורה של מתקפות בקנה מידה קטן יותר, לאחר הכנה קפדנית ובסיוע ארטילרי מסיבי, ואלה הוכתרו לרוב בהצלחה. כך עלה, במקביל, המורל של הצבא הצרפתי.

ראו גם אודות המרידה של החיילים בסרט שבילי התהילה עם קירק דגלס ,

הסיפור האמיתי (ולא היחיד מסוגו במלחמה האיומה ההיא) עוסק בחטיבת חי"ר צרפתית, יחידה עייפה עד תשישות, הנדרשת לעשות את הבלתי אפשרי – לתקוף ולכבוש מוצב גרמני גדול, מבוצר כהלכה, הנקרא "תל הנמלים". ההתקפה נועדה מראש לכשלון, אך חוות דעתו של גנרל מאתיו, מפקד הדוויזיה/אוגדה שמדובר בהתקפה שתעלה בחיי 60 עד 70 אחוזים של חיילי הכח התוקף, משתנה כשהקצין הממונה עליו, גנרל ברליו, מסביר לחברו שההתקפה נחוצה להוכיח לתקשורת הלאומית והביקורתית – שהצבא אינו יושב על אחוריו ונח בחפירות. עוד נועדה ההתקפה לשכנע את האומה הצרפתית שבניה עשויים ללא חת. דעתו השלילית של מפקד האוגדה, משתנה כאשר הממונה עליו מסביר שביצוע ההתקפה ויותר מכך – כיבוש המוצב הגרמני – יביאו לעליה בדרגה, אותות הצטיינות וכיו"ב

מפקד הדוויזיה/אוגדה, שעל רקע הבטחת הקידום שוכח את צפי האבידות, יורד לחפירות לבקר את קולונל דאכס מפקד החטיבה האהוב על אנשיו ונחשב לקצין שדה מצטיין.

הגנרל, שמטהו הערפי שוכן בטירה מפוארת, עובר בחפירות הבוציות, שואל כל חיל שני "כמה גרמנים אתה רוצה להרוג היום"? מכריז על חייל מוכה הלם -קרב כעל "פחדן " ומצווה לגרשו מהיחידה ואחר כך מתרגז, כשהוא שומע הסתייגויות שמשמיע מפקד החטיבה, קולנל דאכס, המזהיר ששלושת גדודיו לא יצליחו לחצות את שטח- ההפקר.

קירק דאגלס בסרט שבילי התהילה

הגנרל אינו מוכן לוותר על רעיון ההתקפה שתביא לו תהילה וקידום ועם שחר עומד בבונקר מבוצר היטב, משם הוא צופה במתקפה, הנקלעת לקשיים. אחד הגדודים הצליח להתקדם, תוך אבידות נוראות עד עומק שטח ההפקר, לפני שנמעך ושרידיו נסוגו לחפירות, גדוד שני אינו מצליח לחצות יותר ממטרים ספורים, לפני שנכתש על ידי הארטילריה הגרמנית. הגדוד השלישי, שעומד לצאת בתורו להתקפה -נתקע בחפירות. ההתקפה נכשלה והגנרל הזועם, הצופה בנעשה, מצווה על גדוד ארטילריה – להפגיז את… אנשיו התקועים בשטח- ההפקר, בתקווה שהאש תדחוף את החיילים "הפחדנים" להמשיך ולהסתער.

שעות מעטות אחרי הכשלון והטבח הנורא, מארח הגנרל מסיבה בארמון המפואר, שם שוכנת המפקדה שלו ובין ארוע לארוע, וולס או קוקטייל- הוא מחליט להעמיד למשפט- צבאי, בעוון פחדנות מול פני האויב שלשה חיילים… אחד מכל גדוד. שלשת הטוראים נבחרו באקראי ובתום משפט צבאי קצר – נידונו למוות בירייה. אחד מהשלושה נפצע בראשו ובכל זאת מובל לקיר- המוות נישא באלונקה אתה הוא נקשר לעמוד.

נציגי שלושת הגדודים, בהם חברי הנידונים למוות מאיישים את כתת- הירי ואחרי ביצוע גזר- הדין, אומרים הגנרלים זה לזה "שמחזה ההוצאה להורג היה מרהיב" ומשבחים את קולנל דאכס המזועזע, בזכות "הצורה החיילית" בה התייצבו הנידונים מול תלייניהם.

עד כאן תמצית. בסרט הרבה דוגמאות מחרידות של גבהות לב גנרלים, הרואים את טובתם האישית, כשיקול עליון.

ממשלת צרפת הטילה על הסרט חרם והוא נאסר להקרנה עד שנת 1974 ממשלות נוספות, התפתלו גם הן בשאלה אם להקרין או לא?. שוויץ אסרה על הקרנת הסרט במחנות צבא, איסור שנשמר עד שנת 1970

הסרט עשוי לעורר בעיות ושאלות בכל צבא, כולל צ.ה.ל , שגם בו דבק כידוע נגע "תסמונת הענשת הש.ג" אך בכל זאת כדאי להקרינו מחדש, באולמות קולנוע איכותי- או בטלוויזיה. הלקח שריר קיים ועומד גם היום, מי שטובת חייליו לנגד עיניו – אסור שיחמיץ את "נתיבי התהילה" שאפשר להשיג בספריות וידאו, או ברכישת עותק תקליטור די וי די.

מקורות

 מקור 1

 מקור 2

4
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *