היום בהיסטוריה 23 באוקטובר 1942 : התחיל קרב אל-עלמיין השני

1379

קרב אל-עלמיין השני היה קרב מכריע שהתנהל בין 23 באוקטובר ל-4 בנובמבר 1942 במסגרת המערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה. הקרב היה השלישי בסדרה של עימותים צבאיים, שהתנהלו באזור אל-עלמיין שבמצרים, החל מיולי 1942. קדמו לו קרב אל-עלמיין הראשון וקרב עלם חלפה. במהלך הקרב, שארך 12 יום, הביסה הארמייה השמינית של חבר העמים הבריטי בפיקודו של ברנרד מונטגומרי את ארמיית הפאנצר אפריקה, שכללה כוחות גרמניים ואיטלקיים בפיקודו של ארווין רומל, ואילצה את כוחות הציר להתחיל בנסיגה ארוכה מערבה לאורך חופי צפון אפריקה, שהסתיימה בכניעת הכוחות הגרמניים והאיטלקיים בתוניסיה בראשית מאי 1943.

תוכנית המערכה של הארמייה השמינית, שגובשה סופית ב-6 באוקטובר (17 יום לפני פתיחת המתקפה הבריטית), שמה דגש על השמדת כוחות השריון של רומל, אך לא באמצעות קרבות תנועה, בהן הצטיינו דיוויזיות הפאנצר הגרמניות. מונטגומרי הסתמך על ההרגל הגרמני להגיב באופן מיידי על כל התקפה בריטית בהתקפת נגד, כדי לאלץ את רומל לשחוק בהדרגה את כוחותיו הניידים, בשורת התקפות נגד על מערכי הגנה בריטיים מוכנים, בדומה למה שאירע בקרב עלם חלפה. רק לאחר שכוחות הציר ישחקו עד דק, התכוון מונטגומרי להנחית עליהם את מהלומת החסד, לשבור את התנגדותם ולהשמיד את שרידיהם.

בהרבה מובנים קרב אל עלמיין דמה יותר לאחת המערכות של מלחמת העולם הראשונה מאשר לקרבות התנועה שאפיינו את המערכה הצבאית שהתנהלה במדבר המערבי במהלך השנתיים הקודמות. היה זה קרב שחיקה וכתישה (בלשונו של מונטגומרי "Dog fight") שהתנהל במסגרת תא שטח קטן יחסית, כאשר כוחות הרגלים והארטילריה מילאו בו תפקיד המרכזי. תותחי הנ"ט הגבילו מאוד את יכולת הפעולה של כוחות השריון בשני הצדדים היריבים, כפי שעשו זאת המקלעים במלחמת העולם הראשונה. רק לאחר שכוחו של רומל נשחק לחלוטין, הצליחו הבריטים לפרוץ את חזיתו ולפתוח במרדף, והמערכה הפכה שוב להיות מערכת תנועה מהירה.

רומל תרץ את תבוסתו בקרב אל עלמיין בעדיפות העצומה בכוח אדם ובציוד ממנה נהנתה הארמייה השמינית, אולם עובדה זו אינה נותנת הסבר מספק לניצחון המכריע של בעלות הברית בקרב. מקובל לחשוב שלצורך הבקעת מערך הגנה מבוצר, כפי שהיה לרומל בקו אל עלמיין, זקוק הכוח התוקף לעדיפות מספרית של 3:1 על הכוח המגן, עדיפות שלא הייתה לכוחות הארמייה השמינית. בנוסף לכך, ברוב הקרבות, שהתנהלו במדבר המערבי, ובמיוחד בקרב גזאלה ובקרב אל עלמיין הראשון, נהנו כוחות חבר העמים הבריטי מעדיפות ניכרת בכוח אדם ובציוד על כוחות הציר, שניצבו מולם, ולמרות זאת ספגו שורת תבוסות קשות מידיו של רומל.

הגורם העיקרי לניצחון הבריטי הוא הטקטיקה בה השתמש מונטגומרי, מפקדה החדש של הארמייה השמינית, במהלך הקרב, והשיפור הניכר ביכולות הלחימה של הארמייה השמינית בעקבות השינויים הארגוניים והתפיסתיים שהנהיג מונטגומרי בחודשים שקדמו לפרוץ הקרב. הוא הצליח להביא לכך שבקרב אל עלמיין פעלו כוחות הרגלים, השריון, הארטילריה וחיל האוויר שלו בתיאום רב וברמה גבוהה של שיתוף פעולה, בניגוד לדרך פעולתם במערכות הקודמות במדבר המערבי.

מונטגומרי לא הצליח אמנם ליישם את תוכנית המערכה המקורית שלו בגלל העומק הרב של מערכת המגננים שהכין רומל, אולם הוא השכיל להתאים את תוכניותיו להתפתחויות במערכה. כל פעם שהוא חש שכוחותיו נבלמים, הוא שינה את כיוון המבקע שלהם, וכך שמר את היוזמה בידיו, והשאיר את רומל במצב של חוסר ידיעה לגבי כוונותיו, וכיוון המהלומה העיקרית של הארמייה השמינית.

General Bernard L. Montgomery watches his tanks move up." North Africa, 1942

היתרון העיקרי של הארמייה השמינית על כוחותיו של רומל, היו יחידות הרגלים המעולות שעמדו לרשותה. לארמייה השמינית היו 86 גדודי חי"ר מול 70 גדודי חי"ר של רומל, אך מתוכם רק 28 גדודים גרמניים. יחידות הרגלים האיטלקיות, למעט חריגים מועטים (הצנחנים מדיוויזיית "פולגורה" וגדודי ה"בראסליירי") סבלו מאימון ומציוד נחותים, ולא יכלו להתמודד כנגד יחידות הרגלים של הארמייה השמינית. בנוסף לכך, יחידות הרגלים מחבר העמים הבריטי, בניגוד ליריביהם, היו מאומנים היטב בלוחמת לילה. מונטגומרי כרסם בהדרגה את מערכת המיגננים של רומל באמצעות התקפות לילה של יחידות הרגלים שלו, והדרך היחידה של רומל לנסות לעקור אותם מהשטחים שנכבשו על ידם בשעות הלילה, הייתה באמצעות התקפות נגד של כוחותיו הניידים, התקפות שבמהלכן נשחק בהדרגה כוח השריון שלו. שיתוף הפעולה ההדוק בין כוחות החי"ר של הארמייה השמינית לבין השריון, הארטילריה וחיל האוויר המדברי, איפשר להם לשבור את כל התקפות הנגד של כוחות הציר, במקרים רבים לפני שהגיעו לקרבת העמדות הבריטיות.

הארטילריה הבריטית הוכיחה עדיפות בעוצמה, בגמישות ובניהול אש על הארטילריה של כוחות הציר. מפקד הארטילריה של הארמייה השמינית, סידני קירקמן, היה מסוגל לרכז תוך פרק זמן קצר מטח אש ממאות תותחים על תא שטח קטן, ולהסיט את ריכוזי האש הארטילרית מגזרה לגזרה במהירות, בהתאם לצורך. בדרך זו הצליחו הבריטים לפגוע קשה בריכוזי כוחות האויב, לשבור התקפות נגד מתוכננות לפני שהתממשו ולגרום אבדות כבדות לכוחות הציר.

חיל האוויר המדברי ביצע במהלך הקרב 11,586 גיחות, שרובן כוונו נגד מטרות קרקע של האויב, בהשוואה לכ-3,000 גיחות בלבד של חילות האוויר של הציר (הגרמני והאיטלקי), שלא סייעו כמעט לכוחות הקרקע שלהם והתרכזו בעיקר בקרבות אוויר עם מטוסי הצד השני. חיל האוויר המדברי כלל טייסות מפציצים בינוניים וכבדים, שנעשה בהן שימוש יעיל נגד ריכוזי כוחות קרקע וסוללות ארטילריה של האויב, בעוד שלרשות רומל עמדו רק מפציצי צלילה מדגם יונקרס 87, שגרמו נזק מועט לכוחות הקרקע הבריטיים.

בניגוד לכוחות הרגלים של הארמייה השמינית, כוחות השריון הבריטיים לא התבלטו במהלך הקרב ומילאו בו תפקיד משני עד לשלבי הסיום שלו. בדומה לכוחות השריון של רומל, היחידות המשוריינות הבריטיות התגלו כחסרות אונים מול מסכי תותחי הנ"ט של הציר, והתקדמותן נבלמה שוב ושוב על ידי קומץ תותחי נ"ט. הן לא הצליחו לפתח טקטיקה לשיתוק ולהשמדת תותחי הנ"ט של היריב. רק לאחר שכוחותיו הניידים של רומל נותרו כמעט ללא טנקים כשירים, ויחידות הרגלים הבקיעו פרצה במסך תותחי הנ"ט האחרון של רומל, הצליחו יחידות השריון לפרוץ לבסוף אל השטח הפתוח בעורפם של כוחות הציר ולהכריע את המערכה. גם במרדף שהתנהל לאחר שבירת התנגדות כוחות הציר, לא הוכיחו כוחות השריון הבריטיים יכולת גבוהה, וכל נסיונותיהם לנתק ולכתר את כוחותיו הנסוגים של רומל לא עלו יפה.

בדיעבד ניתן לומר, שהאפשרות היחידה של רומל להימנע מתבוסה בקרב אל עלמיין, ולא לשחק לידיו של מונטגומרי, הייתה לפנות את קו אל עלמיין, להסיג לאחור את דיוויזיות החי"ר שלו, ולנהל קרב תנועה נגד כוחות הארמייה השמינית באמצעות היחידות הניידות שבפיקודו (קורפוס אפריקה והקורפוס הממונע האיטלקי ה-20). אולם המשמעות של מהלך כזה הייתה נטישת מערך הגנה חזק, שכוחותיו עמלו במשך חודשים על הכנתו וביצורו. בנוסף לכך, עקב המחסור החריף והמתמיד בדלק, שהגביל את תנועותיו, רומל לא יכול היה לדעת, אם יהיה לכוחותיו הניידים מספיק דלק כדי לנהל קרב תימרון ותנועה בהיקף נרחב. הוא לא הבין שהטקטיקה ששירתה אותו היטב כל כך במערכות הקודמות במדבר המערבי, איננה מתאימה עוד להתמודדות מול הכוחות המאומנים היטב של הארמייה השמינית תחת פיקודו של מונטגומרי.

מקור וקרדיט : ויקיפדיה בעברית ( ללא ספק אחת הסקירות הטובות יותר של ויקיפדיה אודות קרבות מלחמת העולם השנייה)

1
· · ·

תגובות

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *