בעת שחייו של מוסליני הגיעו לקצם באפריל 1945 , ישב אדולף היטלר בברלין , מעורער וחלוש כל כך בגופו וברוחו שאך בקושי קלט מה קורה, בעוד התקרה מעל ראשו אינה חדלה להדהד. הבונקר בלשכת הקנצלר אמנם היה איתן , שכן נבנה מבטון רב-שכבתי כדי לעמוד בהפצצות הכבדות ביותר, אך ברלין הוקמה על חולות , והקירות שקשקו בכל פעם שפגז רוסי התפוצץ בסמוך ועקר גושי גבס, ואלה נשרו ללא הרף בממטרי אבק על הרצפה. ההפגזה החלה ימים אחד קודם לכן ורבה עוד ועוד, בד בבד עם הרוסים ההולכים וסוגרים על העיר. כל יושבי הבונקר, לרבות אדולף היטלר, הבינו שבתוך יום-יומיים לכל היותר יתדפקו הרוסים על השער.
שלושה ימים קודם לכן השלים הצבא הרוסי את כיתורה של ברלין. במשקפות השדה שלהם כבר ראו החיילים את הררייכסטאג, בניין הפרלמנט עגול-הכיפה שניצב בלבה של העיר. במקומות אחרים בגרמניה נפגשו הרוסים עם האמריקניים על נהר האלבה, והבריטים התקדמו אל הגבול הדני, נתקלים בהתנגדות קלושה בדרכם. בתוך ימים אחדים, ללא קשר למתרחש בברלין, תסתיים המלחמה וגרמניה תובס בפעם השנייה בתוך שנות דור.
עם זאת , התקווה לא נגוזה עדיין, לפחות בראשו של היטלר, זה זמן רב לא נתן עוד אמון בגנרלים שלו, אם כי עדיין רחש אמון לגנרל ונק. אם מישהו מסוגל להגיע לברלין, ונק הוא האיש. ברגע שיגיע ויהדוף את הרוסים, יהיה אפשר לפתוח מסדרון אח מחוץ לעיר, כחבל הצלה לצבא האמריקאי במערב. האמריקנים הם המפתח. היטלר שכנע את עצמו שהם לעולם לא יניחו למדינת תרבות כגרמניה ליפול לידי הבולשיביקים אם יוכלו למנוע זאת. תחילה יסייעו האמריקניים לגרמניה, אם זה מה שיידרש כדי להרחיק את הקומוניסטים מאירופה.
ואולם בלי גנרל ונק נבצר מהיטלר לממש את התכנית. על פי השמועה, חייליו נמצאים בקרב לפוטסדם אך עדיין נאבקים לפלס את דרכם לבירה, ברלין , עד שיגיעו לא נותרה להיטלר ברירה אלא לשבת ולהמתין, ולהזיז כפתורים על המפה, בעוד הפגזים נוחתים והבונקר מוסיף להדהד. מפעם לפעם הכתיב מברקים היסטריים לצוות עוזריו– איפה גנרל ונק? מה קורה עם הארמיה התשיעית ? מתי ייפגשו ונק והארמיה התשיעית- אך לא התקבל כל מענה. לאיש בבונקר לא היה מושג מה קורה בגרמניה.
בגובה רב מעל הבונקר, ברחובות ברלין, התקדמו הרוסים ללב העיר ברלין בלחימה עזה ואלימה. כל גרמני זמין נאבק לעצור בעדם. הפרוורים כבר נכנעו, אך הגרמנים עדיין נאחזו באזור טירגארטן ושער ברנדבורג מסרבים בעקשנות להיכנע. היטלר הבטיח להם שהסיוע בדרך, שהטנקים והתותחים של כוחותיו של ונק עושים את דרכם להצילם מהסכנה האדומה. במרכז העיר נלחמו הגרמנים הנואשים עד חורמה ובלבד של להיכנע בטרם יגיע גנרל ונק.
הגרמנים המשיכו להאמין בתגבורת של ונק ולכן המשיכו להילחם בעוז מול הרוסים.
למעשה לא היה כל סיכוי לעזרה מכוחותיו של ונק או ממישהו בכלל , שום סיכום להיחלץ . גם התשדורות אל המפקדות פסקו.
בתצלום : הבונקר של היטלר כמה ימים לאחר הכיבוש הרוסי , 1945
בעיתונו של גבלס שראה אור למען מגיני ברלין נכתב " אנחנו מחזיקים מעמד, השחרור קרוב. ברלין נלחמת למען הרייך ולמען אירופה", גבלס הוסיף שכוחותיו של גנרל ונק נמצאים בדרכם להחליף את מגיני ברלין, ממהרים להציל את העיר. "אנשי מילואים מגיעים מכל עבר", הכריז.
הקצינים חזרו והבטיחו ללוחמים כי כוחותיו של גנרל ונק כבר מגיעים מפוטסדאם. אך זה ימים נמצאת פוטסדאם בידיים רוסיות. כל הדיבורים על תגבורת לברלין שיגיעו מהכוח של ונק בפוטסדאם , כל הדיבורים על הצורך לחשוק שיניים ולהחזיק מעמד עד שתגיע העזרה ותשחרר אותם מהאימה האדומה – מלכתחילה לא היה זה אלא שקר.
להציל את הפירר ואת ברלין
היטלר שלח ב23 לאפריל 1945 את הפילדמרשל קייטל למפקדה הסמוכה של הארמיה ה12 על מנת להסביר לגנרל ונק על חשיבות משימתה של הארמיה ה12 : להציל את הפירר ואת ברלין. קשה לתאר ניגוד קוטבי יותר מזה שבין הפילדמרשל ובין הגנרל. קייטל היה נפוח ומליצי , יהיר , טיפש, אכזרי ומתרפס בפני הפיהרר שלו . גנרל ונק שנראה צעיר על אף שערו הכסוף , היה נבון במיוחד ואהוד על עמיתיו ועל חייליו כאחד.
קייטל פתח בהרצאה באזני ונק על חשיבות משימתה של הארמיה ה12 : להציל את הפירר ואת ברלין. אבל בשקט ונק הגה רעיון אחר : הוא אכן יתקוף לכיוון ברלין על סמך הפקודה שניתנה לו, אבל לא כדי להציל את היטלר. הוא רצה לפרוץ פרוזדור מן האלבה כדי לאפשר לחיילים ולאזרחים לברוח הן מן הלחימה חסרת הטעם והן מן הצבא האדום. זו תהיה פעולת הצלה.
לאחר צאתו של קייטל כינס ונק את אנשיו ואמר להם: " זה יהיה אווילי לנוע לעבר ברלין ולהיכנס למלתעות הרוסים. אנו ננוע לעבר ברלין ככל שנוכל כדי ליצור מסדרון שיאפשר לאזרחים להימלט למערב ובו זמנית נחתור למגע עם הארמייה התשיעית הנסוגה כדי לנסות ולמלט אותה למערב. גורלו של אדם יחיד (היטלר) כבר לא אכפת".
צילום אחרון של היטלר ליד הבונקר שלו בברלין ,22 באפריל 1945
קייטל חזר להיטלר ובישר לו על התקפתו של ונק. מיד פורסם באמצעי התקשורת כי "המצב קשה אך צבאו של ונק עומד להגיע לברלין ולהנחיל לרוסים תבוסה".
היטלר שלא נתן אמון בשום גנרל , דרש שפקודתו לארמיה ה12 תשודר ברדיו ותופנה ל"חיילי הארמיה של ונק!!" . הייתה זו אולי הפעם היחידה בהיסטוריה של שידור-להמונים בכוונה תחילה של פקודות צבאיות בעיצומה של המערכה. מייד אחר כך הכריזה תחנת השידור "ורוולפזנדר" כי הפירר נתן פקודה מברלין, שהיחידות הלוחמות באמריקנים יעוברו במהירות מזרחה כדי להגן על ברלין. מטרת המהלך הזה הייתה להונות את אוכלוסיית ברלין , כדי שתאמין שהאמריקאים התחילו לצדד בגרמנים נגד הצבא האדום.
בתצלום : גנרל ונק , העביר את 200,000 החיילים שלו לכיוון הפוך מברלין , על מנת להיכנע לאמריקאיים
גנרל ונק וקציני מטהו ידעו שקייטל נתפס לדמיונות שווא ממש כמו היטלר. כל הצעה להתמודד עם שתי ארמיות טנקים סובייטיות כאשר לצבא הגרמני חסרים טנקים כשירים ללחימה הייתה בגדר אבסורד. על כן גיבש גנרל ונק פקודות משלו. ונק תיכנן הבקעה לכיוון פוטסדאם עם כוח אחד, בעוד שמרבית הארמיה תתקדם מזרחה, מדרום לברלין, כדי לחבור עם גנרל בוסה ולסייע לארמיה התשיעית שלו להימלט. הפקודות המפורטות ניתנו במהירות. "בחורים , עליכם לצאת שוב לקרב" , אמר להם ונק . "עכשיו אין הדברים אמורים בברלין , גם לא ברייך. משימתכם תהא להציל אנשים מן הלחימה ומן הרוסים".
למנהיגותו של ונק נודעה השפעה רבה על החיילים והקצינים וכולם מיהרו לכיוון האמריקאיים על מנת להציל את עצמם. היטלר היה משוכנע בעת ההיא שהארמיה של ונק תציל אותו ואת ברלין.
רק כשנודע להיטלר שונק ובוסה לא מתקדמים לעבר ברלין, הוא החליט להתאבד.
הקרבות באזור של הארמייה ה-12 המשיכו גם לאחר התאבדותו של היטלר וכניעת ברלין. כאשר שמע גנרל ונק על מותו של היטלר הוא הורה לחייליו להפסיק להצדיע במועל יד נאצי ולעבור להצדעה צבאית רגילה. לבסוף הצליח ונק לחבור לארמייה התשיעית ולאפשר את נסיגת חייליה ואזרחים רבים למערב.
בתצלום : כניעת חיילי הארמיה ה12 של גנרל ונק , מאי 1945
מקורות המידע
ניקולס בסט , חמישה ימים שזעזעו את העולם , אירופה בשלהי מלחמת העולם השנייה , כתר, 2014
אנטוני ביוור , נפילת ברלין , הוצאת יבנה , 2003, עמודים 280-282.
ולטר ונק – ויקיפדיה
1
