ב-25 ביוני 1991, הכריזו קרואטיה וסלובניה על עצמאותן מיוגוסלביה, צעד שהיווה נקודת מפנה בהתפרקותה של יוגוסלביה והוביל למלחמות הבלקן בשנות ה-90. האירוע סימן את תחילתו של תהליך מורכב של הקמת מדינות לאום חדשות באזור.
הכרזת העצמאות של קרואטיה וסלובניה – נקודת המפנה בהתפרקות יוגוסלביה
ב-25 ביוני 1991 הכריזו קרואטיה וסלובניה על עצמאותן מהרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. הכרזה זו סימנה את תחילתו של תהליך פירוק מהיר של יוגוסלביה, שהיה מלווה במלחמות עקובות מדם והוביל להקמת מדינות לאום חדשות ברחבי הבלקן.
רקע: יוגוסלביה ערב ההתפרקות
יוגוסלביה הייתה פדרציה של שש רפובליקות – סרביה, קרואטיה, סלובניה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו ומקדוניה – שנוסדה לאחר מלחמת העולם השנייה תחת שלטון קומוניסטי. תחת הנהגתו של טיטו נהנתה יוגוסלביה מיציבות יחסית, אך לאחר מותו ב-1980 החלו להעמיק משברים כלכליים, מתחים לאומיים ואתניים, וחוסר אמון בין הרפובליקות.
הכרזות העצמאות והתגובה היוגוסלבית
ב-25 ביוני 1991, בעקבות עליית כוחות לאומיים ודמוקרטיזציה, הכריזו סלובניה וקרואטיה על עצמאותן . הכרזות אלו נתפסו על ידי הממשל הפדרלי היוגוסלבי – שנשלט בפועל על ידי סרביה – כבלתי חוקיות, והובילו להתערבות צבאית מיידית.
· בסלובניה: פרצה "מלחמת עשרת הימים" (27 ביוני–7 ביולי 1991), בה ניסה הצבא היוגוסלבי להשתלט על המדינה. הסלובנים הפגינו התנגדות עיקשת, והצבא היוגוסלבי נסוג לאחר עשרה ימים. הסכם בריוני שנחתם ב-7 ביולי 1991, בתיווך הקהילה האירופית, הביא להפסקת אש ולהסדרת נסיגת הכוחות היוגוסלבים.
· בקרואטיה: המצב היה מורכב יותר. מיעוט סרבי גדול, בגיבוי הצבא היוגוסלבי וסרביה, התנגד לעצמאות והחל במאבק מזוין. כך נפתחה מלחמת העצמאות של קרואטיה, שנמשכה עד 1995 וכללה קרבות קשים, פגיעה באוכלוסייה האזרחית, הרס תשתיות ואירועים קשים של טיהור אתני.
תהליך ההתפרקות ומלחמות הבלקן
ההכרזות של סלובניה וקרואטיה היוו דוגמה לרפובליקות נוספות: מקדוניה הכריזה על עצמאות בספטמבר 1991, ובוסניה והרצגובינה באפריל 1992. כל אחת מהפרישות לוותה במתיחות ובמלחמות – במיוחד בבוסניה, שם הרכב אתני מורכב הוביל למלחמה עקובה מדם ולפשעי מלחמה חמורים, בהם טבח סרברניצה.
משמעות היסטורית
ה-25 ביוני 1991 נחשב לנקודת מפנה היסטורית – תחילת קריסת יוגוסלביה והפיכתה של דרום-מזרח אירופה לאוסף של מדינות לאום עצמאיות. תהליך זה לווה באלימות קשה, שינויים דמוגרפיים, פליטים רבים, והותיר חותם עמוק על האזור עד היום.
ציטוט מרכזי
"ביום הזה, הפרלמנט הקרואטי הכריז על ניתוק מוחלט מהרפובליקה היוגוסלבית והקמת מדינת קרואטיה הריבונית. האזרחים חגגו… אבל לא כולם שמחו: הצבא היוגוסלבי, שנשלט בפועל ע"י סרביה, התנגד… בתוך ימים – קרואטיה מצאה את עצמה תחת מתקפה"
הכרזות העצמאות של קרואטיה וסלובניה ביוני 1991 היוו את נקודת המפנה המרכזית שהאיצה את תהליך התפרקות יוגוסלביה והובילה לגל של עימותים אלימים ומלחמות אזרחים ברחבי הבלקן.
כך השפיעו הכרזות העצמאות:
· פירוק הסדר הפדרלי: עד לאותו רגע, יוגוסלביה תפקדה כפדרציה של שש רפובליקות, כאשר כל מתיחות אתנית או פוליטית נפתרה ברמה הפדרלית. הכרזות העצמאות שברו את המסגרת הזו ויצרו תקדים לרפובליקות נוספות ללכת בעקבותיהן.
· תגובת שרשרת: סלובניה וקרואטיה היו הראשונות להכריז על עצמאות, אך בעקבותיהן הכריזו גם מקדוניה ובוסניה והרצגובינה על עצמאות, מה שהוביל להתפוררות מהירה של המדינה הפדרלית
· מלחמות עקובות מדם: ההכרזות עוררו התנגדות חריפה מצד הממשל היוגוסלבי, ובעיקר מצד סרביה, שראתה בכך איום על האינטרסים שלה ועל מעמד המיעוטים הסרבים ברפובליקות השונות. התוצאה הייתה פרוץ מלחמות קשות, בראשן מלחמת העצמאות של קרואטיה ומלחמת עשרת הימים בסלובניה, ובהמשך מלחמת בוסניה ומלחמת קוסובו.
· העצמת מתחים אתניים: הכרזות העצמאות חשפו והעצימו מתחים אתניים וכלכליים שהיו קיימים ביוגוסלביה, בעיקר בין הרפובליקות המפותחות יותר (סלובניה וקרואטיה) לבין סרביה והאזורים הפחות מפותחים. הדבר תרם להחרפת הסכסוכים ולהתפוררות הסולידריות הפדרלית..
· הכרה בינלאומית: גרמניה ומדינות נוספות באירופה מיהרו להכיר בעצמאות סלובניה וקרואטיה, מה שחיזק את הלגיטימציה הבינלאומית של הפירוק והגביר את הלחץ על שאר הרפובליקות לבחור בין הישארות בפדרציה לבין יציאה לעצמאות
לסיכום:
הכרזות העצמאות של קרואטיה וסלובניה לא רק סימנו את תחילת התפרקות יוגוסלביה, אלא גם יצרו דינמיקה של התפוררות מהירה, מלחמות אזרחים, שינויי גבולות והקמת מדינות לאום חדשות באזור הבלקן, תהליך שגבה מחיר כבד בחיי אדם והותיר חותם עמוק על האזור
מקור המידע 1
מקור המידע 2
