היום בהיסטוריה ,22 בנובמבר 1941 : שיירת אספקה ראשונה ללנינגרד הנצורה

223

 בצילום הפתיחה :  היום בהיסטוריה ,22 בנובמבר 1941  כאשר עובי הקרח באגם לדוגה הגיע ל20 ס"מ , החלו המשאיות הסובייטיות הראשונות עם מזון ואספקה לחצות את האגם בדרכם ללניגרד הנצורה. מאות אלפי תושבי לנינגרד הרעבים קיבלו לראשונה מזון . המשאיות חזרו עם חיילים פצועים .

ימת לדוגה השוכנת בקרבתה של העיר סנט פטרסבורג היא בהחלט מקום מרשים- המים בימה הגדולה ביותר באירופה נקיים וצלולים במיוחד והימה עצמה מלאה באיים קטנים ומוקפת ביערות ציוריים. אבל הימה הזאת היא לא רק אסתטית-היא ממש עורק החיים של האזור. הימה מספקת מים ודגים לתושבי האזור.  כמו גם פרנסה מתיירות ומימיה אפילו משמשים להכנת הוודקה "רוסקי סטנדרט",אבל במהלך מלחמת העולם השנייה הימה מילאה את התפקיד החשוב ביותר שיכלה-עליה פעלה "דרך החיים" שחיברה את העיר לשאר חלקי ברית המועצות. הדבר היה חיוני שכן העיר שאז נקראה לנינגרד היתה נצורה. המצור על לנינגרד התחיל ב- 8 בספטמבר 1941 לאחר שהוורמאכט השתלט על דרך האספקה האחרונה שעוד נותרה לעיר. הגרמנים החליטו כי במקום לבזבז חיי אדם בקרבות על כיבוש העיר ולאחר מכן לשלוט על אוכלוסייה ענקית ועוינת, קיים פיתרון פשוט יותר-הטלת מצור על העיר. כדי שהרעב והקור יעשו את שלהם, הגרמנים כיתרו את העיר מדרום בעוד שהפינים כיתרו אותה מצפון. ממזרחו של השטח הנצור שכנה הימה וממערבו המפרץ הפיני ובתוך גבולות העיר נותרו שלושה מיליון אנשים. המצור על העיר נמשך 872 ימים,עד ל-27 בינואר 1944,ב מהלכו למעלה ממיליון בני אדם גוועו למוות או שנהרגו בהפצצות בלתי פוסקות על העיר. המצב בעיר היה כה נוראי שהתושבים אכלו את כל מה שיכלו להשיג,כולל נסורת ועיסות שבושלו מהדבק ששימש להדבקת הטפטים על הקיר. החורף הראשון היה קשה במיוחד שכן לא רק שקצבאות המזון צומצמו ללא הפסק אלא גם צינורות המים קפאו וההסקה חדלה לעבוד. אנשים קפאו למוות במיטותיהם.

בכדי לנסות לעזור לאוכלוסיית העיר ככל האפשר וגם לספק מזון ונשק לחיילים הנצורים בעיר החליטו הסובייטים לבנות נתיב אספקה על ימת לדוגה הקפואה. הסובייטים עדיין שלטו בחלק צר מחופה המזרחי של הימה ועל כן היתה להם גישה דרך הימה לחופה המערבי אשר היה חלק משטחי המצור. תחילה הצליחו הסובייטים להעביר אספקה מועטה בלבד לעיר,הגרמנים הפציצו את השיירות והקרח לא היה עבה מספיק ומשאיות רבות שקעו אך ככל שהחורף התקדם כך הפך הקרח עבה יותר ו "דרך החיים" הפכה לבטוחה ואפקטיבית יותר.

Road of life in November–December 1941

בשנים 1941 ו-1942 סיפקה "דרך החיים" טונות על גבי טונות של מזון ומצרכים אחרים לתושבי העיר הנצורים,במקביל כחצי מיליון מתושבי העיר פונו ממנה והועברו לעורף הסובייטי. "דרך חיים" המשיכה לפעול גם בחורף 1942,1943,החורף השני של המצור אך לאט לאט החל הצבא הרוסי למחול הצלחות בשדה הקרב ואף יצר פרוזדור יבשתי לעיר. ברגע שנוצר מעבר יבשתי לעיר הקימו הסובייטים מסילת רכבת ו "דרך החיים" המסוכנת במיוחד ננטשה. אלפי אנשים מצאו את מותם על "דרך החיים".

דרך זו מעל הכל היא סמל להתעקשותה של העיר לנינגרד לשרוד בניגוד לכל הסיכויים ולמאבקה הבלתי פוסק כנגד זוועות הגרמנים.

A view of the ice road during April 1942 when the journey became was even more hazardous as the ice began to melt.

מקור

מקור 2 : Road of Life – Wikipedia

מקור 3 : המצור על לנינגרד – ויקיפדיה

1
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *